50 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן יצחק יבלונסקי , חבר קיבוץ עלומים, ראש מכינת יונתן 7+ נשוי שנים. 12 כבר מכינת יונתן איציק יבלונסקי, יו"ר המכינה ָל טוּב' – ב"ה, � ְמָלַנִי כ � ָבִים טוֹבוֹת ְֶּג � ֵל לְחַי � ֹמ � אפתח בברכת 'הַג ה' שמר עלינו לפני, ובמיוחד במהלך השבעה באוקטובר. בדרך כלל מגיעים למכינה בשמחת תורה בוגרים רבים לחגוג בקיבוץ, יחד עם חניכי המחזור הנוכחי. אלא שמאז הקורונה הפסקנו עם מסורת זו, ולמרות לחץ מצד הבוגרים להגיע השנה, לא קיימנו את שמחת התורה במכינה. בדיעבד, זה נס גדול, כי חלק גדול מהלחימה של כיתת הכוננות היה באזור המכינה. ביום ראשון שלאחר אותה שבת התפנינו יחד עם שאר חברי הקיבוץ למלון בנתניה, ושאלנו את עצמנו, יחד עם חברי הצוות שבחלקם פונו עם קיבוץ סעד לים המלח - איך ממשיכים מכאן? איך נצליח ממרחק כזה לנהל מכינה, במקביל להתנהלות האישית שלנו עם המשפחות והקהילה? קיבלנו החלטה להמשיך את השנה, ככל שהמצב יאפשר לנו. בשבוע הראשון גייסנו את תלמידי המכינה להתנדבות בעיר בת ים, בעזרה לקשישים, ניקוי מקלטים, העסקת ילדים במועדוניות, ושמירה על ילדים עם צרכים מיוחדים. בשבוע השני עשינו אותו דבר בירושלים. אני גאה בכך שכבר בתחילת המלחמה הצלחנו לתפקד, לעזור בעורף ובעיקר להנחיל לחניכים שלנו באופן מעשי את הערכים שעליהם אנו מחנכים אותם במהלך השנה: ראש גדול, מאמץ, תרומה לזולת, דאגה לעם ישראל וארץ ישראל, אמונה בה' ובדרך. לאחר שבועיים של התנדבות התארחנו בקיבוץ טירת צבי, כולל שבת ואירוח אצל משפחות, שיעורים שניתנו לנו על ידי חברי הקיבוץ באווירה טובה. במהלך השבועיים שם התנדבנו אצל חקלאים בעמק. בהתייעצות עם מזכ"לית התנועה שרה עברון, עברנו למרכז יעקב הרצוג בעין צורים, בשכנות למכינת צהלי. יונתן דובוב מנכ"ל מרכז הרצוג, הרבנית מיכל נגן ונעמה סולטניק ממכינת צהלי הושיטו יד ונתנו לנו את ברכת הדרך, למרות האתגר שבמגורים סמוכים של שתי מכינות שונות באופיין. בשיח טוב ומתוך רצון למצוא פתרונות יצירתיים, התגברנו על כל אתגר. כיום, לאחר ההתייצבות במרכז הרצוג, המכינה פועלת בצורה כמעט שגרתית, והחניכים והחניכות שלנו לומדים, עובדים ובעיקר מתנדבים בחקלאות בכל הארץ. ועדיין יש לפנינו אתגרים גדולים. אבל לצד האתגרים, מזמן לנו המצב המיוחד הזדמנות לעבור דרך משמעותית עם החניכים ולבנות חוסן נפשי והבנה של מה חשוב ומה דחוף לנו כמכינה בשלב הזה; כמה ביכולתנו לשאת את חוסר הוודאות ואת שינוי המטרות; וכן סוגיות של עם ישראל, מדינת ישראל, צה"ל ושאלות באמונה, שגוברות בימים אלה. אנו מחכים ליום שבו נוכל לחזור לקיבוץ עלומים ולבנות ולטפח את הנגב הצפוני ובכלל. וכבר התחלנו לעסוק בקבלה ומיון של החניכים לשנה הבאה. משמח לראות שחל דווקא גידול בהתעניינות במכינה, וייתכן שנפתח שלוחה נוספת בקיבוץ סעד. נעלה ונצליח.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=