במטה הפעיל יושבים נגה בשיא גיל, המובילה לצדו בצוות: את המטה; יצחק ריבלין, יו"ר הקהילה; הילה שטיין ספקטור, מזכירת הקיבוץ; צביקי וייל, מנהל הקהילה (מגויס למילואים); רעיה פורת, רכזת צוות ערבות הדדית; ארנה בשיא לבר"ן, מרכזת המשק והתשתיות; ויאיר גרינבוים הרבש"ץ (שהחליף את שמוליק כהן, שהחליף את אילן לדל, שהחליף את עמרי כרמי); לני קפלן, נציג ההנהלה; והשרים בלי תיק: שוקי קרביץ, עדי הולצמן ומיכל אליהו. השבוע הראשון למלחמה היה מה היה הכי קשה לך עד היום? הכי קשה. כל יום כיתת הכוננות התדלדלה עוד יותר כאשר עוד ועוד חברים גויסו בצו שמונה והצבא טרם שלח לקיבוץ חיילים כדי לעבות את כוחותינו. כבר חצי שנה ששכנינו יורים מדי פעם על יישובי הגלבוע. כמו כל יישוב בארץ, בשבועות הראשונים של המלחמה חששנו שאנחנו הבאים בתור למתקפה משכנינו. בבוקר 7:00- באיפה היית כששמעת על פרוץ המלחמה? בשמחת תורה קיבלתי וואטסאפ מנחשון שטיין, אחד מנהגי האמבולנס בקיבוץ, שכתב שהאמבולנס של היישוב בכוננות מד"א. כעבור כמה דקות קיבלתי הודעה מהרבש"ץ (הבן שלי, אילן לדל) עם בקשה לוודא שהשומרים של שבת זמינים. זה כבר היה קצת מוזר והחלטתי לקפוץ אליו בדרך לתפילה ולשאול מה קורה. הוא עדכן אותי על מתקפת הטילים המסיבית בדרום. בשלב זה נגה התקשרה אליי וסיפרה שראתה מספר כלי רכב עוברים ליד ביתה, כנראה אנשי מילואים שהוקפצו, ושכדאי שנדבר. עניתי לה שאני כבר בכניסה לבית שלה, שתכין לי כוס תה... בהתייעצות עם הרב בני הולצמן החלטנו לקצר את התפילה, להדליק טלפונים ולהיערך ללא נודע. הרבה תושבים הודו לי במהלך ההודעה הכי מחממת לב: החודשים האחרונים על ההיערכויות ו"התעקשויות" שלי לאורך השנים, להיות מוכנים למצבי חירום. אבל אני חייב להדגיש שהעבודה המשותפת של חברי צח"י המדהימים מאז שמחת תורה בבוקר, היא מה שעזר לנו לעבור את הימים הקשים. כלשון אחד התושבים: "אני רוצה שתדעו, שרק בגלל העבודה הנפלאה שלכם בצח"י, החלטתי לא לברוח ונשארתי כאן ביישוב". היה רגע אחד בתוך הלחימה שבו הרגשת את הכוח של הקהילה? פשוט מדהים לראות איך שביחד דאגו לכל ההיבטים של החיים ביישוב במצב הלא נורמלי שהיה: לאוכלוסייה בכל הגילאים, לנשות המגויסים, להוריהם, לחברי כיתת הכוננות, לנשות כיתת הכוננות, לחיילים שבאו לתגבר אותנו, למשפחות של החיילים שבאו לתגבר אותנו, לנוער, לגיל הרך, לגננות מהעמק, לעובדים הזרים מחו"ל, לעובדים בחקלאות, ואפילו לחיות המחמד. בשלב מסוים רעיה אמרה שצריך לדאוג גם לאלו שלא נכנסו לאחת הקטגוריות הנ"ל, שדואגים לכמעט לכולם ומי שלא ברשימה הנ"ל מרגיש מקופח... מעלה גלבוע 68 , אורי לדל שנה 20 , יו"ר צח"י מעל 14- , סב ל 7 + נשוי לאסתר ואף על פי כן נשות מעלה גלבוע במטווח. צילום: עמיר יורב 56 )2( 802 | עמודים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=