כמחצית מחברי הקיבוץ והנקלטים.לצדו בצוות: לפי העניין והצורך. לא על בסיס קבוע. תדירות הפגישות: הזכורה לי ביותר היא פגישה מפרגנת שבה ישבנו על הדשא בצל הפיקוס הגדול, וליקקנו גלידה 'גולדה' באחת מהחופשות שלי ממילואים. בימי שגרה - להשיג תקציבים; לבנות בנק אתגרים בתפקיד: מנהלי צוותים טוב וראוי, שיודע לעבוד כצוות תחת מטרייה אחת; למצוא תאריכים לפגישות ולתרגול הצוותים. במלחמה: למצוא מחליפים לרבים ממנהלי הצוותים (כולל אני) שגויסו למילואים, כאשר לעתים אין זמן לחפיפה; לבנות כיתת כוננות מתוך הנשארים בקיבוץ; לשפר את מנגנון ההודעות לציבור ומעקב אחר האוכלוסייה. הייתי בקיבוץ, וקיבלתי הודעה איפה היית עם פרוץ המלחמה? מהרבש"ץ עוד לפני תפילת שחרית. התכנסנו לראשונה צוות מצומצם כבר במהלך התפילה, והוצאנו הודעה לציבור בין שחרית לקריאת התורה על המתרחש. הצוות המורחב, הכולל מזכירות שגרה ומנהלי צח"י התכנס במוצאי החג. להערכתי, אנחנו הקיבוץ הראשון שהחזיר את ניהול הקהילה מהצח"י למזכירות השגרה, כבר ביום שני בערב. ילד נעלם, ולא ההודעה הכי מוזרה שקיבלת במסגרת התפקיד: יודעים היכן הוא. מחפשים בכל הקיבוץ, כמובן שבסוף הוא נמצא אצל חבר... שיש הירתמות של כלל התיכוניסטים ההודעה הכי מחממת לב: לכל משימה ובלי להתבכיין, והם פשוט הרימו את הקהילה בהמון מקרים ונקודות, ולאורך זמן. רגע אחד בתוך הלחימה שבו הרגשת את הכוח של הקהילה: כאשר מנהל הקהילה פנה וביקש לקבל בחזרה את מושכות ניהול הקיבוץ, ושצוותי החירום יעסקו בהיערכות לבאות, הבנתי שהקהילה התייצבה במהירות שיא לשגרה החדשה, ולתמיכה במשפחות המגויסים וענפי המשק. רק קהילה מאוחדת ומדויקת יכולה להגיב כל כך מהר לעולם משתנה. התמלאתי גאווה גדולה בקיבוץ שלי. עין הנצי״ב 61 , דוד יהב שנים 4 . בתפקיד יו"ר צח"י 5 + יליד ארצות הברית, נשוי קו המשווה מירב 61 , רן בן-נון 9- , סב ל 4 + בן קיבוץ סעד וחבר מירב, נשוי יש מבנה ארגוני וציוות למכלולים על פי כל 'תורת לצדו בצוות: הצח"י', אך בזמן המלחמה, לנוכח המילואים והדגשים שונים של התקופה והצרכים, ההרכב לא ממש קבוע. הצוות כולל את ההנהלה הפעילה (מזכיר, מנהל חברתי), מרַכזי פעילויות עיקריות (גיל הרך, חינוך, פרט), ביטחון, רפואה, תקשורת, דובר, וכד'. בתחילת המלחמה כמעט כל יום, אחרי תדירות הפגישות: פעמים בשבוע. אחרי חודשיים על פי 2-3- שבועיים עברנו ל הצורך ובכל מקרה פעם בשבוע לצורך ריענון ותחזוקה. הצוות , אחרי הרצח של עליזה מלכה הי"ד. את 2001 הוקם בשלהי שנת הידע להקמתו שאבנו בעיקר מהמועצות במחוזות יהודה ושומרון ולמיטב זיכרוני, זה היה צח"י המאורגן הראשון בעמק המעיינות, עקב לקחי הפיגוע והמתיחות הביטחונית באותה תקופה. לשמחתי במירב לא היה לנו מה היה לך הכי קשה עד היום? אירוע צח"י ממש "קשה". האתגרים אצלנו הם בעיקרם ניהול האוכלוסייה ולא ניהול אירועים ביטחוניים. עם זאת, עוד לפני השבעה באוקטובר ובעצימות גבוהה לאחר מכן, ישנה דריכות ורגישות גדולה בנוגע לאירועי ירי והיערכות לפיגועים ולחשש חדירה מכיוון הכפר השכן בפרט וגזרת ג'נין בכלל. בשבת בבוקר, שמחת תורה, איפה היית עם פרוץ המלחמה: במירב. עוד במהלך החג כינסנו צוות מצומצם וישיבת צוות צח"י מלא במוצאי החג. לא זוכר משהו ספציפי, אבל לצד ההודעה הכי מחממת לב: הדאגות, השאלות, העצות וגם הביקורות, יש לא מעט פירגון ותחושת אמון מצד הציבור. רגע אחד בתוך הלחימה שבו הרגשת את הכוח של הקהילה: דווקא היוזמות וההתארגנויות הקהילתיות ה"לא ממוסדות" לסיוע ותמיכה, והן רבות ויצירתיות, הן פנימה לתוך הקהילה והן כלפי חוץ למאמץ המלחמתי - מרגשות ונוסכות כוח ותקווה. 57 שבט תשפ"ד
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=