6 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן צוותי הלחימה וההגנה על עלומים בשבעה באוקטובר אייל ריין רבש"ץ: ברק שלוםמפקד כיתת הכוננות: חברי כיתת הכוננות אייל יונג, איתן סבג, איתן אוקון, גלעד הונוולד, זאביק ביגל, יעקב ברגשטיין, עמיחי שחם, ערן שליסל, מנחם בנימיני, ניתאי נחתומי, קובי בארי בני המשק שהצטרפו ללחימה אוהד ברוורמן, יניב ביגל, שגיא קינן צוות רפואי האחות מיכאלה קורצקי, החובשים גלעד הולר וקובי בארי נהגי חילוץ הפצועים גלעד הונוולד, גלעד הולר, צביקי קורצקי צוות חמ"ל/צח"י צביקה בלומשטיין, ערן ברוורמן, אבי ברוורמן כוחות הביטחון, לוחמי מצדה, יהל"ם, שלדג, מטכ"ל וצנחנים, אזרחים חמושים שבאו להילחם מטעם עצמם בלחימה נפלו על הגנת הקיבוץ חמישה לוחמים: סגן איתי כהן ז"ל, קצין ביהל"ם, רס"ב עידו רוזנטל ז"ל, ,6007 לוחם שלדג, רס"ר ישי סלוטקי ז"ל לוחם בגדוד חטיבת עודד, רס"ם נועם סלוטקי חובש קרבי בגדוד , חטיבת כרמלי, רס"ל רן גואילי ז"ל, לוחם יס"ם 122 תוך שאני מהללת את מערכות ההגנה המשוכללות ואת תחושת הביטחון של התושבים. אני מכירה היטב את כל סיפורי מורשת הקרב של מלחמות ישראל באזורנו, לרבות סיפור הקרב ההירואי על בארות יצחק, ואני נדהמת מן האופן שבו ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אם לא די בכך, האמנתי בדו קיום והשתדלתי לסיים את הסיורים שלי בעוטף בשירי שלום, אחווה ורעות עם שכנינו. אני בהחלט במשבר". שרית ממשיכה ומתארת את החודשים שחלפו מאז השבעה באוקטובר: "מאז יום הפינוי אנחנו חיים כפליטי מלחמה. עם הגיענו למלון בנתניה, קיבלנו המון תרומות של ציוד משפחתי ואישי. המעטפת האזרחית חיממה ועדיין מחממת את לבנו. ובכל זאת, קיים קושי רב לעכל, להתאושש ולהתרומם מהטרגדיה. אנחנו חווים אי ודאות לגבי העתיד הקרוב והרחוק; חלק מהמבוגרים והילדים חזרו לבקר בקיבוץ, רבים התגעגעו וקפצו הביתה. נדמה לי שאני בין הבודדים שטרם חזרו לבקר בעלומים. כבר למעלה משלושה חודשים שלא הייתי בביתי. קשה לי להסביר את ההימנעות שלי מחזרה הביתה, אולי זה בגלל שאני עדיין שרויה באבל כבד על כל מה שהיה, על כל מה שיהיה, ועל כל מה שכבר לא יהיה". לכיתת 8 להבדיל משרית, מאז פרוץ המלחמה איתן מגויס בצו הכוננות ושוהה זמן רב בקיבוץ. בשובו לנתניה, הוא בעיקר עסוק בלקדם את מחקריו: "אני מנסה לשלב בין המילואים לבין עבודתי כראש מעבדה במרכז לחקר המוח, כסגן דיקן וכראש מחלקה בפקולטה. סיפרתי לחברי קבוצת המחקר שלי על כל מה שעברנו באותה שבת שחורה, והם שיתפו בחוויות שלהם ועודדנו אחד את השני. חברי המעבדה מגיעים מדי יום למעבדה בהרכב מלא, ובכך עוזרים לשמר שגרת מלחמה. כחבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ, אני משתדל לעזור בשימור הפעילות המשקית ובאבטחת הקיבוץ, מתוך הבנה שזו תהא מערכה ארוכה". בעת כתיבת שורות אלו המלחמה עדיין בעיצומה, ואין לדעת מה יהיו תוצאותיה. שרית מרגישה שהנהגת עלומים עושה ככל שביכולתה כדי לשקם את ההרס המשקי, ולחזק את חוסנם של החברים בצל המלחמה. "זה לא פשוט בכלל, שלא לומר אתגר עצום, לנהל קהילה קיבוצית שיתופית שחוותה פעולת טרור כל כך קשה", מסבירה שרית. "חברי הקיבוץ משמיעים קולות מאוד מגוונים לגבי דרכי הפעולה הנדרשים בימים אלו, וניכר כי כל משפחה מחפשת את דרך ההתמודדות הייחודית לה. אני מזהה גם פערים ומתחים בין־דוריים שמכבידים על ההתנהלות ומאמינה שכולנו צריכים כעת למצוא את הכוחות להכיל ולקבל את המגוון האנושי בתוך הסיטואציה הלא נורמלית שאנחנו מצויים בה. מלבד לבטים ושאלות על ההישרדות היומיומית כפליטים, יש גם דילמות עמוקות שקשורות לסוגיית 'היום שאחרי' – מי יחזור לקיבוץ ומי לא; האם ומתי נכון לחזור לעוטף; לאיזה סוג של קיבוץ וקהילה אנחנו חוזרים; ומה המשמעות של כל החלטה". הקיבוץ החקלאי, היפה והמטופח, ספג מהלומה קשה בשבעה באוקטובר אך בתיו עומדים על תילם. כעת יידרשו חברי עלומים, המבוגרים והצעירים, למצוא את הכוחות הפנימיים והחיצוניים כדי לבנות את משקם, את ביטחונם ואת אמונם מחדש, כנאמר: ּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות יא, יב). � ּן יִרְב � ׁר יְעַנּו אֹתו כ � "וְכַאֲש
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=