8 )2( 802 | עמודים ואף על פי כן שהרכב שלו ירוי והוא עצמו פצוע מורכב עם פצעי ירי בכמה מקומות בגוף. קראתי לחגיב, החובש, שעמד מול השער הישן, והוא השכיב אותו והתחיל לטפל בו, ופתח עמדת טיפול ראשוני ליד המיגונית הסמוכה לשער. תוך שניות נוצר שם "פקק" של פצועים. חגיב טיפל בפצועים ביחד עם וטרינרית מעין הבשור ובן זוגה – וכל הזמן הם תחת מטחי אש וטילים בלתי פוסקים. התחלנו לפנות אנשים לכיוון גן רימון והבתים הסמוכים". לאורך כל היום עסקו חברי כיתת הכוננות של סעד בטיפול ופינוי הפצועים, בתקשורת עם החברים שהיו נצורים בממ"דים במתח וחרדה, וכמובן בניסיון להגן על הגדרות מפני חדירת מחבלים. "למזלנו, אלינו המחבלים הגיעו טיפה יותר מאוחר – ולא תדהר: ברור למה, הרי המרחק מכפר עזה אלינו הוא דקה נסיעה. אם הם היו מגיעים מיד, כנראה שגם אותנו היו תופסים עם המכנסיים למטה. המזל שלנו היה, שהיו לנו כמה דקות להבין מה קורה". בשלב מסוים הצטרפו אליהם תשעה-עשרה חיילים שהיו בחופשה בבית, וגם אנשים שהגיעו פתאום מכל מיני מקומות. תדהר: "הגיע מישהו מפתח תקווה עם מדים וקסדה, אבל חמוש רק באקדח! 'שמעתי שיש אירוע ואני מצטרף אליכם', הוא אמר. בהמשך הגיעו עוד שני חברים שלו, שאני אפילו לא יודע את שמותיהם ואחר כך עברו להילחם ביישובים אחרים". "הבנו שהצבא כרגע מבורבר עם עצמו, עם הרבה אביגד טובים: מאוד משימות ודברים. וזה רק אנחנו ומשימתנו - להגן על סעד". "הבנו שצפויים להגיע אלינו עוד מחבלים וחששנו תדהר: מזליגה שלהם דרך תחנת הדלק או מטעי האבוקדו. פתאום יצאו לעברנו מהחורשה ארבעה חמישה אנשים ופתחנו עליהם באש. מזל שאיש לא נפגע כי הם היו חבר'ה שברחו מהמסיבה... בערך הגיעו לעזרתנו רכבים של מג"ב, 'המתמיד' 11:00 בשעה ושוטרים חמושים. אבל איפה הצבא? לא הבנו!". ההתקפה על הכיכר ונס הטנק 12:00 "אביגד ואני עמדנו בשער השדות, ובסביבותחגי קבלן: קיבלנו דיווח על ירי מסיבי לכיוון הפשפש ועד לכיכר. היינו שם אביגד, יצחק שלומי ואני. פתאום הגיעו לשם שני טרנזיטים של הימ"מ (יחידה מיוחדת ללוחמה בטרור) שבלמו את המחבלים בחילופי אש מאוד אינטנסיביים. התחילו להגיע אלינו הרבה פצועים, חיילים. הכנסנו אותם פנימה והתחלנו לטפל בהם מאחורי המיגונית של השער החדש – הכול תוך לחימה בלתי פוסקת". "המצב היה קטסטרופלי ונגמרה לנו התחמושת. בשלב חגי: מסוים עשיתי סלפי ביחד עם אביגד. חשבתי שאם אני הולך, לפחות שתישאר תמונה שידעו מה עברנו פה... אחרי שאתה מבין שבכפר עזה נכנסו מחבלים ובקיבוצים שליד שנכנסו, נשאר לנו רק להתפלל שלפה לא ייכנסו...". אביגד טובים וחגי קבלן התמקמו בעמדות ליד השער הדרומי, והתחיל ירי כבד מאוד על הכיכר. חגי: "תוך כדי הלחימה אתה בכלל לא חושב על הטילים שעפים לך מעל הראש, שכל הזמן יש פה צבע אדום, יש פה כמה נפילות, נפלו פה על שני בתים. זה איום שבכלל אתה אפילו לא חושב עליו אתה אפילו לא מפחד ממנו". "כשאני הגעתי לסעד, כבר הגיעו כוח משטרה של יס"מ סאסי: נגב ומאבטחים. ובעצם נתנו עוד קו הגנה לקיבוץ". מחבלים, 20-12 "הלחימה על הכיכר הייתה קשה. היו שםחגי: כוח אש מסיבי, ירי מטורף. חיילים נפצעים לך מול העיניים. אחד החיילים שעמד פה אמר לי, 'אף חייל פצוע לא נשאר פה!' אני שואל אותו 'למה? כאילו מה הסיבה? אנחנו יושבים פה במקום מוגן', אז הוא אומר לי, 'כנראה לא הבנת את האירוע. בארי כבושה, נחל עוז כבושה. כפר עזה כבושה'. במילים האלה. 'יש עוד מאות מחבלים בדרך לפה, הם ישחטו אותם פה'. רק אז נפל לי האסימון לאיזו מציאות נקלענו. אני אומר, 'איפה הצבא? אנחנו פה לבד!'" , מגיע פתאום, 12:50 "אחרי ארבעים דקות של לחימה, בסביבות משום מקום, טנק בודד שדוהר על הכביש כמו מכונית, מסובב צריח לכיוון המחבלים ויורה בירי מקלעים מסיבי וחזק וחוסם את השער. הרגשנו כאילו אליהו הנביא הגיע להציל אותנו". "השקט שהיה אחרי הטנק גרם לנו להבין את גודל הנס שהיה פה, פסיכי!" עד לא מזמן לא ידעו אנשי כיתת הכוננות של סעד מי היה בטנק שהציל אותם. לאחרונה התברר שמדובר בסגן א' בקבע, ממושב פינוי משק החי בסעד על ידי כיתת הכוננות. צילום: יצחק רסיס טל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=