שבת בצהריים - ואני ילדה, הולכת עם סבתא טרודה למפגש הקבוע - לפרלמנט, והדסה שם גם. התפריט שוקולד מריר ולפעמים גם גלידה. שלוש נשים וילדה מנהלות את הקיבוץ. אומרים: "אדם, תבנית נוף מולדתו". הדסה יצוקה עמוק בתבנית חיי.
הדסה נולדה בברלין שבגרמניה ב-1923 בבית דתי, הייתה ב'עזרא' וב-1939 עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער אל כפר נוער דתי ליד חיפה. בכפר הנוער עבדה הדסה כעוזרת לאחות במרפאה. בכפר הנוער לא הייתה הכוונה מיוחדת לקראת חיי הקיבוץ אולם דוד בית אריה ורודי הרץ שהיו חברי הנהלה דאגו שחברי הקיבוץ ינחו את חברי הגרעין לקראת חיי השיתוף. ב-1941 הגיעה הדסה לרודגס ושם הכירה את אלי.
ב-1942 נישאו, בחתונה הראשונה בקבוצת יבנה. את שנותיה הראשונות בקיבוץ עשתה הדסה במטבח הדיאטטי, אחר כך שנים רבות בטיפול בילדים בגיל הרך. על מסירותה ועל הדאגה לפרטים הקטנים בחיי הילדים מעידים עשרות מכתבים השמורים בארכיון. יושרה והגינותה היו אבן דרך שאפיינה אותה לאורך כל חייה. כאשר קלטה עובדת חדשה התעקשה שאת השירותים היא תנקה בעצמה ורק מאוחר יותר הסכימה שגם העובדת החדשה תעסוק במלאכת הקודש.
אחרי שסיימה את לימודיה כארכיונאית נכנסה הדסה לעבודה בארכיון. נאמנה לשורשיה היקיים ביססה ארכיון לתפארת, דבר שלחלוטין לא היה מובן מאליו.
חברה נאמנה היית, הדסה, לאנשים הקרובים אליך ובכלל לחברים רבים בקיבוץ.
אבי, שמעון תדהר, עבד לפרקים בארכיון והדסה תמיד הייתה שם בשבילו בסבר פנים יפות ודאגה מתמדת לשלומו.
בשקט, בניגוד לאופייה הסוער ולשונה החדה, ליוותה, סעדה ועסקה רבות בגמילות חסדים. לפני שנים רבות במסגרת פעילות של המועצה האזורית התנדבה לסייע בקייטנות לאמהות מרובות ילדים ודאגה לשמור על קשר חם ואנושי עם נשים אלו.
עם התקדמות הגיל ומצב הבריאות שהחל להתרופף התחלנו לדבר על מעבר לבית סביון. הדסה גילתה רוח לחימה מצד אחד והסתגלות נדירה מצד שני. היא לא חסכה מאתנו ביקורת וגם אם לפעמים הדברים לא היו פשוטים בסופו של דבר ניהלנו שיחה שסופה תמיד טוב.
אהבתי את מזגך החם.
את נעלי הניו-באלאנס.
אהבתי את קולך המרעים
וצחוקך המתגלגל.
אין ספק, כבר אמרתי –
דמותך יצוקה בתבנית נוף חיי.
יהי זכרה ברוך.
רני ששון
(מתוך ההספד)
הדסה הותירה אחריה ששה ילדים ושבעים וחמישה נכדים ונינים.
