"כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו - נתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה...".
כך דברי קהלת בן דוד בפרקו השני: טוב – חכמה – דעת – שמחה!
שמחה יקירינו, הטוב האיר דרכך לפניך. תמיד חתרת ליושר, להגינות, לאמת – לטוב. חייך התנהלו בחכמה, בדעת ובשמחה!
כנער צעיר בחרת בדרך התורה והמצוות. בגיל שמונה עשרה הגעת, מטעם בני-עקיבא בטורונטו, לשנת לימודים במכון למדריכי חו''ל בירושלים. שם, במכון, פגשת את יפה ז''ל ושם התאהבתם.
במכון למדו נבחרים מכל תנועות הנוער הציוניות בעולם. דגש רב הושם על מקצועות ההדרכה. הצטיינת בהם.
חזרת לקנדה כדי להדריך בתנועה.
יחד עם יפה ז''ל בחרת להגשים, והצטרפתם לקיבוץ שלוחות. אהבת עד מאוד את העבודה בנגריה אבל גם מלאת תפקידים רבים: ריכזת ועדות תרבות בהצלחה רבה, פעמיים שימשת כמזכיר פנים. היית שליח מרכזי לבני-עקיבא בארצות הברית ועוד תפקידים רבים ואחראיים.
כבר בהיותך עולה חדש התנדבת להדריך נוער ביישובי ביכורה.
הדרכת גם את חברת ילדי שלוחות. ריכזת הכשרות מחו''ל. כולם מוקירים את מסירותך ומתמוגגים בזכרם את חוש ההומור שלך - את 'פימפלה' - המשחק שכולם, בכל הגילאים, נהנו ממנו, השירים המצחיקים, כגון: ''אין דער לאנד פון יסקדוחיס ...'', מעשי הקונדס המשעשעים והסיפורים!
מעל הכל היית איש משפחה. בשנים האחרונות, בהן סבלת כל כך מתחלואי הגוף והנפש, משפחתך האוהבת גמלה בלב רחב על מסירותך אליהם. אני יודע שהיית גאה בהם עד מאוד, ובצדק.
''כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו - נתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה...'' (קהלת ב').
ידידינו היקר שמחה - כשמך כן היית - שמחה!
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
אבי גודמן
(מתוך ההספד)
