נכתב ע"י משואות יצחק
אהרן נולד בהמבורג ועלה לארץ בדצמבר 1939 בעליית ילדים מגרמניה, בהיותו קרוב לגיל 15. בתחילה התגורר אצל דודים בחיפה ובגיל 17 הצטרף אל אחיו ואחותו לקבוצת 'עלומים' ששהתה בנתניה, עברה מאוחר יותר להרצליה ולבסוף הקימה את קיבוץ סעד. אהרן עבד בנגריה וגם ב-1966 כשעבר עם משפחתו למשואות יצחק המשיך בעבודתו בנגריה במסירות ובאהבה. אין בית במשואות יצחק שאין בו אזכור למעשה ידיו...
אהבתו של אהרן למוסיקה הביאה אותו לשיר במקהלה שנים רבות.
אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום. איש של אהבה – אוהב אדם באשר הוא. היה לו קשר מיוחד עם ילדים קטנים ולהם - אתו. איש שמהותו הייתה הכבוד לאחר, התחשבות, צניעות, תום ויושר לבב, איש של מחילה וסליחה. אהרן הקפיד כל חייו שלא לדבר לשון הרע, פניו היו שוחקות לכולם ותמיד אהב לעזור לכל אחד.
מאז הנפילה שהתרחשה לפני מספר חודשים בדרך לבית הכנסת, החלה תקופה קשה ששיאה באשפוז האחרון בבית החולים. שם התנהל מאבק קשה על חייו, ללא הצלחה.
אהרן השאיר לנו כאן, בעולם הזה, מידות טהורות: את מידת האמת, אהבת השלום ואהבת האדם. הוא לימד אותנו להתרחק מלשון הרע ורכילות ולהתכוון תמיד לעזור לכולם ולעשות טוב.
יהי זכרו ברוך,
המשפחה
___________________________________
הספד לאבא
עמית
אנשים צנועים באמת
גם מותם חרישי - כמעט כמתנצל
אנא סלחו לי על הטרחה - לא יכולתי אחרת
אבא -
כדבר התפילה "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב... בקש שלום ורדפהו"
כזה היית כל חייך. לא במלחמה ולא בכעס ולא בהרמת יד ולא בצעקה רמה.
לא דוחף ולא נדחף אלא בשקט ובענווה ביושר עד אין קץ.
אבא יקר שלי
אין זה הספד כי בטח לא היית מסכים
אלה דברים מהלב
מלב כואב
מלב כבד מעריך ואוהב
איש תם יושב אוהלים אהבת את הבריות והם אהבו אותך.
אני מרגיש שרק אתמול עוד קראתי אחריך "אבא תן סיבוב על הטרקטור, בוא נלך יחד למלונים, אבא חכה רגע אני לא מצליח להשיג אותך".
זיכרונות רבים לאורך השנים אספתי ממך שיישארו עימי לעתיד... רק אתמול בלילה שנכנסתי הביתה כבר לא ישבת בכיסא שלך מנופף לעברי ומזמזם עוד אחד מניגונך כאשר אני או בני המשפחה האחרים היו באים לבקר לכל אחד ניגונו הוא.
ופתאום קרה דבר והצטרכת לעזרת הזולת מה שהקשה עליך מאד וימים קשים באו לך והלילות עוד יותר
ומשבר רודף משבר ואתה שתקת - לא להפריע, לא להטריד וחלילה שמישהו יחרוג ממסלול חיים קבוע, ויסעד אותך במכאוביך שאותם נשאת בשתיקה ובגבורה רבה ובסבלך הרב סבלנו כולנו שאוהבים אותך, ומתקשים לראותך כשמחלתך משנה את חייך ומכתיבה את קצבם.
ובעיני - אתה גיבור אבא שלי
בזמנים של טיפולים ונסיעות לבדיקות שמעתי אותך כואב וראיתי אותך מתייסר מבלי שתשמיע קול.
לשאלה "מה שלומך" ענית "אם אגיד טוב - לא טוב ואם אגיד לא טוב - למי זה יועיל?"
והיה קשה, פרק זה בסוף חייך שהאיר באור בוהק את אצילותך ונועם הליכותיך. החיוך שלא מש משפתייך עד לשבועיים האחרונים.
לא מזמן שהיינו לבד ישבנו ודיברו קצת והעזת להלין... ובעיקר על עצמך: כמה אתה מפריע לאמא, כמה היא סובלת בגללך ועד כמה אתה מקשה עליה.
תמיד אמא הייתה לנגד עיניך שלא תגרום לה למעמסה ושלא תהיה לנטל על איש מאיתנו.
ידעת לספר לי באותה השיחה על חלומות שהיו לך ויש לך עלינו ילדיך ונכדיך המקסימים.
ניסינו להבין אבא מה קרה באותו ליל שבת בדרך לבית הכנסת ולא מצאנו תשובה, הנפילה ממנה לא התאוששת.
מאז היינו צמודים אלייך ואל אימא שנלחמה על כל תרופה,טיפול, וכל דבר שיוכל להקל עלייך באמונה שאתה אבא החזק שלנו יחזור לאיתנו.
ליווינו אותך בשבועיים האחרונים לחייך בבית החולים ראינו את הסבל הנורא שאתה עובר ניסינו להגן ולשמור עליך כמה שיכולנו לא עזבנו אותך לשנייה לבד, אך אבא גם זה לא צלח.
אתמול החלטתי לבוא מוקדם יותר ולא בערב כהרגלי. גילחתי אותך וניקיתי אותך נתתי לך לשמוע את מעיין בטלפון מבלי לדעת אם אתה מרגיש או שומע דבר וחצי דבר.
סתם יום של חול עם בוקר כחול נהפך בין רגע ליום שחור ועצוב יום קודר יום שלא אשכח בחיי.
את הרגע שנעצרה נשימתך האחרונה ואני לצידך אבא אהוב שלי.
למרות שניסיתי לטפל בך ברגעייך האחרונים לא הצלחתי להשיב את נשימתך.
אם הכאבתי לך אני מתנצל מאד ומבקש את סליחתך.
בשמם של אמא נגה גלית וכמובן בשמי אבא אהוב אם פגענו בך ובכבודך בימים של טיפולים ,ובימים האחרונים בפרט. אנא סלח לנו אבא.
אני יודע שעכשיו אתה נח ושקט ואין יותר טיפולים, דקירות ולא כאבים ואף אחד יותר לא יגע בך ולא יטריד את מנוחתך.
נוח אבא שלי יקר אנחנו אוהבים אותך כל כך
נשמור על אמא שלא תהיה לבד ונעטוף אותה באהבה ונדאג לה כמו שאתה דאגת ואהבת אותה עד יומך האחרון.
ובשמך ובשמינו אנו מבקשים להודות לכל אלה שעזרו וטיפלו בך כאן במשק וגם בבית החולים.
בשם אבא אני רוצה לומר תודה לאלו שבאו ללוות אותו בדרכו האחרונה.
אבא אהוב מלאך שלנו הייה מליץ יושר בימים אלו על בני ביתך וחברך הרבים. בקש ממנו מלאך שלנו שייתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חילוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת שמיים ויראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של אושר וכבוד, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמיים, חיים שיתמלאו משאלות ליבנו לטובה.
אמן סלה.
בקש ממנו אבא
הספד לאבא
נגה
איך פתאום תאריך שלא היה לו כל משמעות הופך לכל כך משמעותי. מסמן סוף כל כך החלטי. סוף של חיים שלמים. סוף של דברים טובים, של דברים טובים פחות, ואת הסוף של הסבל של אבא. תאריך שהוא מסמן גם התחלה. התחלה שלו בדרך שלו בעולם אחר. בדרך של כולנו בחיים אחרים. חיים בלי אבא. בלי הנוכחות שלו, זו הנותנת חום ושמחה וביטחון בכל רגע בחיים שלנו.
אבא שלי היה איש אוהב. איש של אהבה, ובעיקר אהבת האדם שהייתה חלק כל כך גדול ממהותו ומכל רגע מקיומו. איש של נתינה לאין סוף, ללא שום חשבונות, איש שמהותו הינה כבוד לאחר, התחשבות, צניעות, תום ויושר לבב ומעשה. איש של מחילה, של סליחה ורדיפת שלום. איש יישר דרך שאהב את אלוהיו, ואת משפחתו, את אשתו - את אמא בכל לבבו. איש שלימד אותנו מהי משפחה, מהי זוגיות שמבוססת על אהבה וקבלה ותמיכה ועשייה למען השני רק כדי להקל ולשמח ולתמוך. הוא אהב את המשפחה המורחבת שלנו את המשפחה שלו, את המשפחה של אמא, הוא היה חבר אמיתי ואיש עשייה שתמיד רצה לבנות ולתקן ולסדר ולהקל.
אבא אהב אנשים בכל מאודו, הוא אהב ילדים, הוא אהב מוסיקה -כל כך אהב מוסיקה. והוא זה שלימד גם אותי בדרכו השקטה ובדוגמה האישית שלו מתוך עצם מהות קיומו לאהוב את העולם שלו, את האהבה לאנשים והאהבה למוסיקה. הוא לימד אותי איך להקשיב גם לאנשים וגם למוסיקה עם כל הניואנסים והדברים האופייניים לכל אחד מהמלחינים וגם מהאנשים. איך לא לשפוט אדם לחומרה אלא לקולה, איך לא לדבר על אף אחד דברים רעים שלא להגיד לשון הרע. להתייחס לעולם במידה גדולה יותר של קבלה וסליחה והבנה וחסד.
הוא גם היה איש אהוב. אנשים אהבו אותו, כיבדו אותו וראו בו מודל. לצניעות שלו, לתום, ליושר ולאהבת האדם שבו שהייתה מעל לכל. ילדים אהבו אותו והוא אהב אותם כל כך. בכל פעם שהיה ילד בסביבה אפילו בימיו האחרונים - תמיד שניהם נמשכו אחד לשני כמו מגנט. ילדים בחושים הרגישים שלהם חשו מייד את האור והחום הטוב והאהבה והנתינה שהוא מפיץ סביבו.
כל כך אהבתי ללכת איתו ולהחזיק לו את היד. עד היום, אפילו כשגדלתי, ואחר כך להחזיק לו את היד כדי שלא ימעד, כל כך הרבה אהבה הייתה לו בידיים. אהבתי לחבק אותו ולהגיד לו - אבא אתה יודע שאני אוהבת אותך? והוא היה כל כך נבוך ומבטל כל התייחסות ששמה אותו במרכז. הוא לא אהב את המרכז. הוא רצה להיות בשוליים אבל האור שהוא הפיץ סביבו - לא יכול היה להשאיר אותו שם בשוליים.
החיים איתו היו חיים של שמחה - הוא אהב לעשות שטויות קטנות. לצחוק, כל כך אהבתי להצחיק אותו. להרגיש את חוש ההומור העדין שלו. לשמח אותו בדברים קטנים כאלה שהוא היה אומר ש"מה פתאום ולא מגיע לו בכלל" - אפילו אם זה היה רק שוקולד טוב שמצאתי לו באיזה מקום או דיסק עם מוסיקה שהוא אוהב.
אני יודעת שאנשים הרבה פעמים התפלאו ונגע לליבם איך שאני מדברת עליו. איזה אבא הוא עבורי. באהבה הגדולה, בתמיכה, בקבלה ללא תנאים. לפעמים היו שואלים אותי כשידעו שאני מאומצת - אבל מי ההורים האמיתיים שלך? ואני לא הבנתי כלל את השאלה - איך אפשר לרצות משהו אחר בכלל? איך אפשר היה לבקש אבא טוב יותר ממנו? עבורי זו הייתה זכות גדולה לגדול איתו, לחיות לידו ושהוא היה אבא שלי.
זו גם הייתה זכות גדולה להיות שם עבורו בתקופה האחרונה, לסעוד אותו ולנסות להקל עליו. אני מרגישה אסירת תודה על כך שניתנה לי הזכות הזו.
אני רוצה להגיד תודה לכל המשפחה, החברים והאנשים שהיו איתנו ותמכו בנו ועזרו וסייעו בכל דרך אפשרית לעבור את התקופה הזאת. ועדיין עוזרים ותומכים ואוהבים אותנו.
אבא.
אני רוצה לבקש ממך סליחה על כל הדברים שעשיתי שגרמו לך צער ולו הקטן ביותר. על הדברים שאכזבו אותך, דברים שהיית רוצה שיהיו אחרת, ואם חלילה פגעתי בכבודך אי פעם, או שלא הייתי לידך תמיד ברגעים כשרצית זאת או מכל סיבה אחרת שהיא. אנא סלח לי.
ועכשיו במקום שאתה הולך אליו, במסע האחרון שלך אני רוצה לברך אותך ולאחל לך מנוחת עולם שתרבה טוב בעולמות אחרים כפי שהרבית טוב בעולמנו אנו. שסגירת המעגל של חייך אלה תפתח מעגלים אחרים לעתיד לבוא. אני רוצה לאחל לך שרוחך ונשמתך הטובות ילוו על ידי המלאכים הטובים שישמרו עליך גם שם.
לסיום אני רוצה לבקש מכולכם להצטרף אלי ולשיר איתי את הפסוק מתהילים ל"ד שתמיד חשבתי שהוא ההגדרה ההולמת ביותר את אבא:
"לכו בנים שמעו לי, יראת יי' אלמדכם, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתייך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו".