אומרת הגמרא במסכת חולין, דף פ"ט עמוד א': "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם". אברהם היה איש צנוע, מסתפק במה שיש לו ותמיד הודה לכל מי שסייע לו אף במטלה הקטנה ביותר.
אברהם הגיע לקבוצה בשנת תשכ"ד, הצטרף למחזור הראשון של האולפן לעברית והפך במהרה לאחד המובילים בשטח הלימודי והחברתי. הוא לימד אנגלית, עבד בענף הבננות, בלול, בדואר וכנהג בית לימד אותנו שזמן הוא לא הצעה בלבד. מי שרצה לכוון את שעונו לשעה שבע וחצי, יכול היה לעמוד בחניון המרפאה ולראות כיצד יוצאת מכוניתו של נהג הבית לדרכה לרחובות בדיוק בשעה היעודה.
אברהם היה חובב כדורגל מושבע, אוהב מוסיקה ואיש קולנוע שלקח על עצמו את הזמנת הסרטים בתקופה שהקרנת הסרטים הייתה עדיין חלק מתכנית השבוע.
אברהם נישא לידידה בר-שלום והכניס עצמו לאוהלה של תורה תחת שרביטו של מאיר בר-שלום זכרו לברכה. חיי הקהילה הדתית העסיקו את אברהם והוא פרסם מאמר בנושא מהירות תפילות השחרית של יום חול. אברהם ניהל עד יומו האחרון את מניין השטיבל של השכונה הצפונית. עם צלצול הפעמון, כמעשה אבות, התאספנו בכל יום לתפילות מנחה ומעריב.
אברהם דיבר בהומור, סיפר בהומור, ואף כתב בהומור. במאמרו: "דו"ח ביניים מוועדת המוסיקה", הוא עומד על מקורה של המילה מוסיקה. היש לבטאה ב"ס" או ב"ז". בסגנונו המיוחד קבע כי אם נאמר מוסיקה, הרי פירושה "מו..." שהוא געיית הפרה ו"סיק", שבשפה האנגלית משמעותה: חולה. כאן מוציא אברהם את המסקנה כי המוסיקה היא: געיית פרה חולה. ואם מוזיקה ב"ז" הרי שמקור המילה בא מן הבננה, שבערבית נקראת מוז וההוכחה: המפתח הנמצא בראשית התווים על החמשה, עקמומיותו מזכירה צורת בננה.
כולנו משתתפים בצער המשפחה. צערכם צערנו. משמיים תנוחמו.
מתוך ההספד,
מיכאל נעמן.
