חיים, דור שביעי בארץ, נולד בירושלים למשפחת ריבלין, התחנך בבתי ספר של 'המזרחי' בירושלים ולמד בסמינר למורים 'ליפשיץ'.
לפני הקמת המדינה הצטרף לקיבוץ משואות יצחק בגוש עציון. בעקבות החלטת משואות יצחק להפוך למושב שיתופי, החליט לעבור לקיבוץ סעד, שם הקים את ביתו עם שרה, רעייתו. לימים נולדו לו שלושה ילדים, נכדים ונינים. לכולם היה איש משפחה חם ואוהב.
מאז ומתמיד היה איש שלום ואוהב אדם, שהחינוך מרכז חייו.
גולת הכותרת במפעלו החינוכי היא הקמת "סמינר למורות וגננות עזתה" בנתיבות. חיים ניהל את הסמינר במשך עשרים וחמש שנה והעמיד דורות של גננות ומחנכות בדרום הארץ, כל זאת בצניעות וענווה. על פעילותו זכה ב"אות יקיר החינוך הדתי".
לצד עבודתו החינוכית מילא תפקידים רבים בסעד (בתחומי דת וחינוך), בקיבוץ הדתי ובהנהלה הארצית של בני-עקיבא, כולל שליחות באנגליה. לאחר יציאתו לגמלאות הקדיש עצמו להוראה ולניהול אולפן הגיור שהוקם בסעד.
אהבה אמיתית אהב חיים את לימוד התורה והקדיש כל רגע ללימוד עצמי, בישיבת הקיבוץ הדתי ובשיעורים שונים. מתוך סקרנות וחשיבה עצמית התעמק וחקר, פרסם מאמרים רבים וכתב את הספר: "מעלת הארץ" על עמדת הרמב"ן כלפי ארץ ישראל בפירושיו לתורה. גם לאחר שחלה לא הניח ללימוד תורה ולתפילה.
"אשרי האיש... בתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים..." (תהילים פרק א').
יהי זכרו ברוך.
