אתמול בבוקר שמעתי אותך, מוישה, קורא לאליש בהתלהבות לראות כיצד הניבו העצים שבגינה, שלכבודה שתלתם. פרי העצים, הבית, המשפחה, האדמה והקיבוץ, הם תבנית נוף חייך.
בכל שבת בצהריים, זכיתי לראות את מצעד החברים שבאו לחוות שיעור גמרא בביתך, עם קינוח מעשה ידיה של אליש, - האשה שמלווה אותך לאורך כל השנים.
אתה, בשבילנו, סמל ודוגמא לתורה עם דרך ארץ.
תלמיד חכם ואיש האדמה. פילוסוף ואיש המעש.
הידע והבקיאות שלך, במגוון רחב של נושאים, עורר פליאה כל פעם מחדש. בור סוד שאינו מאבד אף טיפה ואף מקפיד להתמלא מחדש. שחית בעולם התורה. היית שילוב של הבנה וידע רחב, עם קיום כל המצוות קלה כחמורה.
רק לאחרונה, נהנינו מנועם תפילותיך בימים הנוראים. קולך הברור ובעל העצמה, עדיין מהדהד באוזנינו.
היית מוכן תמיד לעבור לפני התיבה כשנתבקשת ובעל קורא מתמיד שמכיר את כל הפרשות, הקלות והמסובכות, הקצרות והארוכות כמעט ללא צורך בהכנה.
בגיל מבוגר יחסית, התפנית ללימודים פורמאליים. ואז, במסלול מהיר, השארת את כל הסטודנטים הצעירים מאחוריך, וזכית לדוקטורט בביולוגיה ובכימיה. כאיש המעש, פנית ישר למעבדות המחקר, ליישם את מה שזה עתה למדת, ואף המשכת לתואר נוסף במינהל עסקים ובייעוץ ארגוני.
היית שותף פעיל בעשייה, בוועדות ובאסיפות, ואנו נפרדים מחבר מזכירות ומרכז צוות מינויים.
זכית במוצ"ש האחרון, לחגוג עם המשפחה שכל כך חשובה לך, את האירוסין של שובל נכדך עם ניצן.
שילבת בין אהבתך למשפחה, לתורה ולארץ.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, שהיה כערבה הבוכיה.
חנה ניר
(מתוך ההספד)
