נכתב ע"י בארות יצחק
אבא יקר שלנו,
הבשורה הקשה נחתה עלינו הבוקר לגמרי במפתיע, ובאותו הרגע ירדה עלינו ההבנה שבעצם אנו נפרדים ממך בתהליך סדור, מדהים, מתקֵן – כבר חמישה שבועות.
אתה, האיש המסודר, המתוכנן, השולט בגורלו – כאילו תכננת את הפרידה הזאת לפרטי פרטיה, עבורך וגם עבורנו, ואיזו פרידה זו הייתה!
שעות של סיפור, דיבור, שקט מבורך, הקשבה, קירבה – קירבה שלא תמיד הייתה בינינו, ופתאום נהייתה שם ונעשתה משמעותית יותר ויותר, גם עבורך וגם עבורנו – כל ילדיך. מרגישים שהרווחנו אותך בזמן הזה, ומודים עליו הודיה גדולה.
בתקופה הזאת גילינו בך פנים אחרות: רגישות אדירה שלא להעיק, לא להזדקק, לא ליפול לנטל (התקשית להשתכנע שאנחנו פשוט אוהבים אותך ושמחים מאוד ביחד הזה).
מצאנו כנות ופתיחות גדולה, קשיחות וסבלנות שלא תתואר לתנאי האשפוז ולהליך הרפואי המסובך, וכוח לחימה לא ייאמן במחלה. ומעל לכול – דאגה עמוקה לאמא!
כשהגעת סוף סוף הביתה, הספקת לעשות את כל מה שהתגעגעת אליו: לשבת באוויר הצח, לטפל בניירת, לחוש שוב את תחושת הבית, ולישון שוב במיטה שלך.
ואז, כנראה – שוב, האיש המסודר, המתוכנן, השולט בגורלו – החליט שדי, וזה הזמן להיפרד בשלווה מהעולם.
היה לך חשבון לא סגור עם היושב במרומים. עכשיו, כשהוא אִפשר לך פרידה ומנוחה נכונה, במיטתך, עטוף במשפחתך האוהבת, כשאתה עדיין עצמאי וחיוני – אנחנו מקווים שתשלימו שם למעלה.
כאן למטה – אנחנו מבטיחים לך שאמא, אהובתך כל הימים, תיעטף בידי כולנו בדאגה ובאהבה.
ביום הולדתך השמונים, לפני כשלוש שנים, שרנו לך:
שמונים לגבורות, שנים יקרות
של חזון, מעשה וחותָם.
השנים, הקורות, לא חלפו על פניך,
אתה עיצבת אותן.
עכשיו זה הזמן להניח מעשה מרכבה,
הישען לאחור, ותן לנו להשיב אהבה.
אוהבים אותך, אבא, נוח על משכבך בשלום.
בנך, ירון