נכתב ע"י עלומים
סבא,
לפני שבוע, בסדרת חינוך של הפלוגה שלי, ביקשו מאיתנו לכתוב מי הוא גיבור בעינינו. חשבתי קצת, ואז כתבתי בהחלטיות – 'סבא וסבתא'. אותה מחשבה, שהייתה לפני שבוע קצת מעורפלת, הופכת מאז אתמול בערב להבנה עמוקה. היית גיבור סבא. אולי בלי חרב או שריון, אבל גיבור. אני נזכר בכל הסיפורים, אלה שסיפרת לנו, ואלה שסיפרו עליך. איך הקמתם את הקיבוץ, הפכתם שממה במדבר לגן עדן פורח. כמו בסיפור מהאגדות. איך למרות הקושי והפחד מהלא נודע, פשוט הגעתם לפה, כי זה מה שהיה צריך לעשות. ואת כל האידיאלים הגדולים האלה תמיד ליוותה גישתך השקטה, פשטות כזו של 'זה מה שצריך לעשות – אז זה מה שעושים. מה הביג-דיל?'. לא חשבת לרגע שמגיעה לך איזו הערכה מיוחדת. זה היה מובן מאליו. סיפרת לי פעם שאתה וסבתא הייתם צריכים לדווח לאיפה תתפנו במקרה של מבצע צבאי גדול בעוטף. אמרת לי כלאחר יד שאתה תישאר פה תמיד, בכל מצב, כי אין לך משהו אחר.
אני מסתכל על הילדים שגידלת, על אבא שלי, ורואה איך החינוך הזה לעמל, לעבודה קשה, עובר הלאה. איך כולנו ספגנו את הערך מתוך שנים של עשייה, של עבודות שונות בקיבוץ ומחוצה לו, והבנו שככה מתנהלים. שבאנו לכאן לעבוד, לקום עשרות שנים לאותו מניין מוקדם, באותה שעה בדיוק, ולצאת לעוד יום שלם על הרגליים.
אני זוכר גם את החשיבות הגדולה שייחסת למשפחה, למפגשים ואירועים משותפים. לשמירה על קשר עם כולם.
אני כל כך שמח שבשנים האחרונות דיברנו (בדרך כלל לפני שבת) והיית אומר לי שאתה מתרגש לראות על הצג של הטלפון את השם 'אברהם שטרן', כי זה מזכיר לך את אחיך זכרו לברכה.
סבא, איזה מגע אנושי מדהים היה לך, וכמה רבים האנשים שהכירו ואהבו אותך. השארת אחריך ילדים, נכדים ואוהבים, וגם קיבוץ אחד גדול ויפה. אני בטוח שכולנו נזכור את מי שהיית, את הדרך שבה הלכת, ונשאף תמיד ללכת בעקבותיך.
אוהבים ומתגעגעים.
נכדך, אברם