נכתב ע"י לביא
בערב חג ראשון של סוכות ביקרתי אצל שמחה, וראיתיו שוכב רגוע במיטה, נושם, אך ללא סימני הכרה. שאלתי: "ריבונו של עולם, למה? מה הטעם?" ואז, בתפילת החג הראשון, באמירת ההלל, לפתע התרגשתי, ועיניי מלאו דמעות. פסוק שפגשתי כבר פעמים רבות האיר את עיניי לתובנה חדשה: "יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו". רש"י מפרש את המילה יקר מלשון כבד - כביכול קשה לקב"ה להביא מוות על חסידיו. שמחה היה צדיק וחסיד, מהסוג שעצם מציאותו קישטה את העולם, ועל כן יקר וקשה היה בעיני השם לאסוף אליו את נשמתו.
שמחה היה איש של תורת חיים ואהבת חסד במלוא מובן המילה. כשאני פותח את תהילים קי"ט, נוהרים אליי מאליהם פסוקים שמאפיינים את הקשר של שמחה לתורה.
ש: " שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב."
מ: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי." - מההשכמה ב-4:00 בבוקר ועד הלילה, ממש בכל רגע פנוי מעבודה, שמחה עם משנה או עם גמרא בידו.
ח: "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך." - שמחה הקפיד על קיום מצוות מתוך יראת שמים עמוקה ואמתית, והוא לא ויתר על שום פרט.
ה: " הבינני ואצרה תורתך, ואשמרנה בכל לבי."
שמחה, למדנו יחד בשיעור היומי למעלה משלושים שנה. אתה היית 'אבן הפינה' של בית המדרש שלנו, מלא וגדוש בתורה ובמעשים טובים. שנים רבות ריכזת את ועדת הצדקה, והיית כתובת לאנשים קשי יום ושבורי לב מכל הסביבה. הייתה בך גם שמחת חיים פשוטה ולבבית, חוש הומור בריא ואהבה גדולה לנכדים ולנינים, ממש בבחינת "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".
היית תמיד ראש וראשון לכל דבר שבקדושה. בית הכנסת ובית המדרש היו ביתך השני (אם לא הראשון). קורא בתורה ובמגילה בדייקנות, והכול בנועם, בחן ובענווה. כמה מתאים לך, שמחה, שגם ביומך האחרון, שבו השבת את נשמתך לבורא, זכית בעזרת פרסי, יבדל"א, להניח תפילין ולשמוע קריאת שמע של שחרית.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
הרב יהודה גלעד (מתוך ההספד)