בילדותה, בשנת 1939, בטרם המלחמה, גורשה פנינה, עם שניים מאחיה ואמם, מעירם אמדן שבגרמניה, לפולין. אח ואחות נוספים, הצליחו להגיע לאנגליה.
עם תחילת המלחמה נדדו מזרחה עם המוני הפליטים והגיעו לסיביר, שם סבלו מן הרעב והקור.בתום המלחמה הצליחו פנינה ואחותה להתאחד עם האח דוד וביחד הגיעו ארצה עם ילדי טהרן. פנינה ומרים הגיעו לכפר הנוער הדתי, דוד הגיע למקוה ישראל ומשם לכפר עציון.
פנינה, שתמיד היתה מעשית מאד, עזבה את כפר הנוער והלכה ללמוד טיפול בתינוקות בירושלים, כך הגיעה לכפר עציון כמטפלת תינוקות מבוקשת.
בכפר עציון פגשה את נחום והם עמדו להתחתן. עם פינוי הנשים והילדים לירושלים, עבדה פנינה בבית החולים המאולתר והיתה לאחות הראשית של ד"ר וינצברג.
בלילה שלפני נפילת גוש עציון, העברנו את הפצועים, למשואות יצחק.
סופו של כפר עציון ידוע ומר, רוב החברים והלוחמים נהרגו, ביניהם דוד אחיה של פנינה וארוסתו רחל. נחום, הצליח לזחול פצוע בלילה למשואות וניצל. פנינה ואני שיצאנו בלילה עם הפצועים למשואות יצחק הלכנו לשבי עם יתר ישובי גוש עציון.
פנינה ונחום נישאו לאחר שנחום שוחרר מהשבי ונשארו בגבעת עליה יחד עם חברי גוש עציון הנותרים. על אף אבלם הפרטי הכבד, התמסרו לילדי כפר עציון הקטנים בכל ליבם. פנינה קבלה לאחריותה את ניהול בית התינוקות שהסוכנות פתחה לעולים החדשים באותו זמן, בגבעת עליה. בשנת 1960 עברו לניר עציון. הם מצאו את מקומם והוסיפו רבות למשק.
את פנינה אפיינו תמיד נאמנות, אחריות ותושייה.
נוחי בשלום, חברתי היקרה.
שרה שיפמן
