נכתב ע"י קיבוץ שדה אליהו
רחל יקרה,
אתמול, כשעה לאחר שהחזרת נשמתך לבורא עולם, נכנסו חברות לביתך ומצאוהו נקי ומסודר, הכול עומד על מקומו, מוקפד מאוד.
על השולחן הייתה מונחת ערימת קבלות של "הקרן לבטחון ישראל" - לב"י. התרומה על סכום גבוה וקבוע ועוד היו שם מכתבי תודה ממשפחות שנזקקו לתרומה.
מי שהכיר אותך לא היה מופתע מעצם הנתינה, וגם לא מכך שאף אחד לא ידע על כך. בסתר ובצניעות שאין למעלה ממנה ובענווה גדולה נתת. לב טהור ברא לך אלוקים, רחל יקרה, ורוח מיוחדת ואחרת נתן בקרבך.
חייך היו נסתרים מאיתנו, כיצד נבוא לבכותך ולספוד לך? לא נתת לנו לחדור עדי לבך. הלבד היה בן-לוויה קבוע בעולמך... אתגרת את החברה שלנו, ולא בטוח עד כמה ידענו לעמוד בכך.
עמוקה ומרגשת הייתה אהבתה של רחל לארץ. עיניה נצצו כשיצאה לטיולים, כשראתה נופים חדשים. כשכוחה התמעט בשנים האחרונות, מסלולי הטיולים היו השבילים של חצר הקיבוץ, בריכות הדגים, הכל עורר את התפעלותה. אני נושמת אויר, אמרה לי.
שנים קראה את עיתון "הצופה", הייתה קוראת תוך כדי הליכה. כשהייתה גומרת את העיתון, קראה בתנ"ך - אהבתה הגדולה. הייתה קוראת לאט, בקול, מחזיקה את הספר קרוב אליה, קרוב ללבה, עד השעות הקטנות של הלילה.
בעבודתה במטבח, נתנה תשומת לב מיוחדת לאולפניסטים ולזמניים שעבדו שם. בסבלנות אין קץ נתנה לצעירים אלו תחושת שייכות. היא הייתה אישה קטנה-גדולה, טובת לב, מתחשבת, גומלת חסד, לא דיברה סרה ולא הילכה רכיל.
היי שלום, רחל, חברה יקרה. אין מי שיישב עלייך שבעה, אך כולנו נהיה אבלים. נזכור אותך גם במעט שנשמתך אפשרה לנו. נוחי לך, היי מליצת יושר בעבור כולנו וימתקו לך רגבי עפרך.
יהי זכרך ברוך!
תחיה תמרי
(מתוך ההספד)