נכתב ע"י עין הנצי"ב
כמעט ממחצית חיי הכרתי אותך. אני יודעת שתם לו עכשיו עוד פרק בהיסטוריה, היסטוריה שיש בה תום נעורים, חיפוש, התבגרות, גיבוש דרך חיים, התמסדות, וכן, אפילו תקיעת יתד פה בעמק הזה. לך היה חלק גדול ומשמעותי בדרך הזאת.
למדתי כאן במדרשה בשנותיה הראשונות. אז עוד היינו פחות ממניין, בוגרות צבא, צמאות ללימוד, לידע אמוני ותורני, ואתה היית הרב שלנו, הרב אלי בהא הידיעה. מצאתי כאן את שצמאה לו נפשי; ידע וכלים לעולם מופלא, חשיבה הלכתית בהירה ואמיצה, בקו ייחודי שהובלת, פשוט ובהיר, ברוח 'הקיבוץ הדתי', הרוח שלך.
אחרי שנים של ניתוק, נפגשנו שוב והזמנת אותנו לגור כאן ולהדריך את התיכון, אז עוד לא ידעתי שאנחנו רק חלק מתכנית דמוגרפית שנרקמה אצלך בשקט, לעבות את הקיבוץ באוכלוסיה צעירה. הבאת אותנו הנה, וכל הזמן המשכת לחשוב איך אפשר לשפר, לחדש ולהיטיב עם המקום. המוח הזה שלך, הקודח ברעיונות, המשיך לעבוד ולהגות עד כמעט הרגע האחרון, גם בתקופה האחרונה, כשהגוף כבר התקשה לעמוד בעומס המחלה.
במסכת אבות אנו שונים; "עשה לך רב וקנה לך חבר". זכיתי וקניתי לי רב וגם חבר. רב שראייתו פשוטה, אך לא פשטנית, וחבר; אוהב אדם ומאמין גדול ביכולת לשנות, לשפר ולחדש, מתוך ראייה נקייה וכנה של המציאות.
אלי יקר, קיוויתי והתפללתי שתצלח את הרעה ותוכל למחלה. הצלחת לשכנע את כולנו שעוד מעט, רק עוד טיפול אחד ודי... זה יהיה מאחוריך.
השנה תמה, ולך תמה תקופת ייסורים ממושכת, ואנו, נשארים כאן מיותמים, תוהים, כבר כואבים את חסרונך.
יהי זכרך ברוך!
מיכל שלו
(מתוך ההספד)