נכתב ע"י קיבוץ עין הנצי"ב
אמא,
כל כך הרבה פרידות נפרדתי ממך במהלך השנים. פרידות מסוגים שונים.
בשנים האחרונות היו מספר אירועים שחשבתי שהנה זה קורה ושרדת.
וכמה שחשבתי שאני מוכנה - לא הייתי מוכנה.
בשלש וחצי השנים האחרונות גרת לידינו באפרת ונדמה שזו ההחלטה הנבונה ביותר שעשינו בכל הקשור לכיבוד הורים. הקהילה שלנו באפרת קיבלה את פניך בחום דומה לו זכית בביקוריך בעין הנצי"ב.
לא דברת הרבה ובעיקר לא על השואה אבל לפני תשע שנים וחצי, ימים לפני שנסענו איתך להולנד ישבנו יחד דור שני ושלישי וסיפרת. מסיפור זה אני זוכרת במיוחד את הדברים הבאים: בברגן בלזן עבדת במחסן המזון של המחנה. הנאצי שהיה אחראי עליכם נתן לכם בפינה נסתרת במחסן הענק אפשרות לבשל אוכל. בערב, כשחזרת לחלק המחנה בו ישנתם, מסרת את מנת האוכל לאנשים אחרים. היו כאלה שסחרו באוכל הזה. את מסרת - ללא תמורה. שאלתי אותך אם נשארת בקשר עם אותם אנשים. ענית: "לא, בשביל מה?". וכזאת היית, בפשטות, בתמימות ובצנעה עשית את הדבר הנכון.
תודה - אחת המילים ששמענו ממך פעמים אין ספור. על כל עזרה, קטנה ככל שתהיה - תמיד הקפדת לומר תודה. זה לימוד חשוב עבורי לחיים - לא לשכוח להגיד תודה אפילו על הדברים הקטנים.
היום אנחנו נפרדים ממך - אני מקווה ששם במרומים ליד כיסא הכבוד, עם אבא, הוריך ואחותך שולה שזה עתה מלאה שנה לפטירתה, את יושבת ומסנגרת עלינו כי אנחנו כל כך זקוקים למידת הרחמים.
אמא, אני בטוחה שלא מספיק פעמים הודינו לך על מה שעשית עבורנו. זו הזדמנות אחרונה להגיד לך תודה ולבקש ממך סליחה שלא תמיד היינו סבלניים כלפיך, שלא תמיד ענינו לך בכבוד.
תודה שהיית אמא שלנו.
יסכה