נכתב ע"י קבוצת יבנה
"ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה" (אסתר ב' - ט"ו), אומרים חז"ל: ".... אדם האוהב כל, הינו גם אהוב על הכול".
אסתי אהבה בני אדם במלוא מובן המילה. אהבה המכילה קשת גוונים של חברים בקיבוץ, אהבה פשוטה ואמיתית, המאירה פנים לכל אדם. אהבה המסוגלת לקבץ סביבה קבוצת תמיכה של חברים להתמודד עם המחלה, אשר לה היא עצמה, לבסוף, לא יכלה.
אסתי בחרה בקיבוץ כדרך חיים. כנחלאית, פגשה באלישע ונישאה לו במעלה גלבוע. יחדיו עברו לבנות את ביתם בקבוצת יבנה.
שנים רבות, אסתי, הקדשת לטיפול וחינוך בילדי הקיבוץ וגם בנוער נעל"ה. מטיפול מושלם המשכת לטיפול המשלים, בטיפולי הרפלקסולוגיה והשיאצו, שאותם הענקת במקצועיות רבה.
ברקמת חייך יש זכות ראשונים לחנות השימורים אותה הקמת, ולחנות הכל-בו, שאותה השארת מיותמת ממאור פנייך ומהחיבור האישי לכל הנכנס והיוצא בשערה.
ידעת לחבר ולגשר, בדיסקרטיות ניסית לזווג זיווגים, לחבר חיבורים, לבנות עוד בית בישראל. גם חיבורים רבים אחרים, אמיתיים, ידעת לחבר, לגשר, להשכין שלום...
יחד עם זאת, ידעת להישיר מבט מול עשייה שאינה לרוחך, לעמוד ולומר את אשר על ליבך, לנסות לתקן ללא חת. בביתך המואר, המטופח, בארמונך שלך, ידעת לגשר בין הקיבוצי לאישי, למצוא את האיזון המורכב בין משפחתך לבין קיבוצך. מבית הורים ניצולי שואה שבו גדלת, ובמרוצת השנים ניהלת, סעדת וכיבדת, בנית בית לתפארת. היית מאושרת בשלושת בנותייך ובנך יחידך, אותם אהבת בכל מאודך. ולצידך עמוד השדרה, אהבת חייך וכל עולמך - אישך אוהבך, אלישע.
גם כשאפסו כוחותייך, אִפשרת לאלישע להמשיך בעשייתו הרבה כל כך במשק, בקיבוץ ובתנועה.
נוחי, אישה אמיצה, ומצאי מקומך תחת כנפי השכינה.
רבקית שריד
(מתוך דברי הספד)