נתן קיבוץ שלוחות, נולד בחיפה, ובגיל 3 עבר עם משפחתו לכפר חסידים. בגיל 14 הגיע לחברת הנוער בשלוחות, ובהמשך הצטרף לגרעין הנח"ל "אמוני גלבוע" בשלוחות.
לאחר מספר שנים מחוץ לקיבוץ, חזרו נתן וחדווה (לבית מיטלמן) לשלוחות עם בנם הבכור ישי, וכאן נולדו להם עוד חמישה בנים.
נתן עבד במטע ובדייג. היה מראשוני העובדים במפעל מיקרו-ויו וגם שם, כמו תמיד, עבד במסירות, בדייקנות ובחריצות רבה.
בשלש השנים האחרונות התייצב מדי יום במרכז-יום ב"גיל עוז".
שם אהב את שיעורי המוסיקה, האמנות והגינון והתמיד בכך על אף מחלתו, עד חודש לפני מותו בגיל 69. זכה ב"ה למשפחה אוהבת, לכלות ולנכדים.
בנו, ישי, ספד לו:
אבא, איש אמת היית, לא איש של מילים וחנופה.
גיבור היית, נלחמת במחלתך בגבורה ובשקט.
תודה לך אבא שהראית לנו את הדרך; בנופש בירושלים, בכותל ובעיר העתיקה. שנה למדת בישיבת מרכז הרב בירושלים, שנה בה קידשת את אמונתך בעם ישראל וגאולתו.
נולדת בחיפה, אבל תמיד אמרת: "אני מרגיש כאילו יצאתי מהשואה".
בחייך ליווית את תקומת המדינה וגאולת הארץ.
במלחמת ששת הימים לחמת בעזה וחזית בנס הניצחון. אחרי מלחמת יום כיפור צעדנו עם "גוש אמונים" בחבלי יש"ע. כל דיבור של ויתור על ארץ ישראל – שבר אותך; הנסיגה מסיני, הסכם אוסלו והגרוש מגוש קטיף. כבר לא היית נתן של בדיחות שמשכיבות את כולם על הרצפה.
אך כנראה שה' זכר לך את תקופת הבדיחות. לך תדע מה כוחו של חיוך.
כמה אנשים שימחת, כמו אותם בדחנים עליהם מסופר בגמרא שהעיד עליהם אליהו הנביא שהם בני העולם הבא.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
