חיה נולדה בהונגריה בשנת 1948 להוריה, אברהם וברכה אגרי, שהיו ניצולי השואה.
חיה נקראה על שם שתי סבותיה חיה ודינה.
בהיותה בת שמונה החליטו הוריה לעלות לארץ, כאן חיכו להם שתי אחיותיה של אמה.
הם התיישבו במושב טירת יהודה, שם קיבלו משק ועבדו קשה מאוד בחקלאות וברפת, כאשר חיה מסייעת להוריה בעבודה במשק, בקליטה בארץ, בשפה ובתרבות החדשה.
חיה למדה בבית הספר היסודי בבארות יצחק ובתיכון - ב"מוסד עליה" בפתח תקווה.
כאשר סיימה חיה את לימודיה הכירה את שמואל, ובקיץ שלאחר מלחמת ששת הימים נישאו ועברו לגור בבני דרום, ומאז היו חברים בה.
צביה, בתם הבכורה, נולדה לאחר כשנה ואחריה נולדו אריאל, אודליה ומתן.
חיה הייתה פעילה בבני דרום בוועדות חינוך, תרבות, ריכוז הכשרה ומועצת ילדים.
במשך כל השנים למדה חיה והשתלמה בנושאים שהיו אהובים עליה, כמו חינוך, ספרות ופסיכולוגיה. במשך שנים התנדבה באשדוד בעבודה עם משפחות של אלכוהוליסטים, למדה בסמינר הקיבוצים הנחיית קבוצות הורים ומאז עסקה בכך רבות - בבית הספר להורים באשדוד, ועוד.
בשנים 1998-1999 עבדה בפרויקט של שפילברג. במסגרת הפרויקט ראיינה ותיעדה ניצולי שואה, בעיקר דוברי השפה ההונגרית, ועשתה זאת ברגישות ובמקצועיות רבה.
חיה זכתה להיות סבתא צעירה מאוד (מגיל 42) ופעילה מאוד. נכדיה זכו לבלות שעות איכות רבות, לחוות אותה וללמוד ממנה.
בחנוכה האחרון חגגה את יום הולדתה ה-60 , ביחד עם משפחתה, נכדיה וילדיה ולא הייתה מאושרת ממנה, כאשר כולם מקיפים ואוהבים...
בערב שבת קודש תמה מסכת חייה העשירים והמלאים, בתאונת דרכים כהולכת רגל, חיים של עשייה ונתינה אין קץ , של אהבה גדולה ומשפחה...
בדרכה נמשיך.
יהי זכרה ברוך.
