סומברה נולד בהונגריה, בגיל צעיר עבר לארגנטינה שם גדל וספג את ערכי הציונות. בשנת 1949 הגיע לארץ ופגש את אמו ואחיו ששרדו את השואה. הוא נאלץ לעזור בפרנסת אמו, ורק לאחר זמן מה הצליח להגשים את שאיפתו להגיע לקיבוץ.
סומברה היה בין מקימי סעד מתכות, כיהן כראש המחלקה הטכנית ב"סַיפן" ולאחר מכן עבד כמנהל טכני במפעל "עלית", והוביל את המפעל להישגים רבים.
בזכות ניסיונו הרב בתחום הטכני, השפיע רבות על קבלת החלטות בחברת "עלית". גם לאחר פרישתו, הוסיף לשמש כיועץ טכני ב"עלית" ובסעד בתחומים רבים.
סומברה, הייתה לך נפש יצירתית - היית אמן. תחום הצילום הפך לתחביבך העיקרי – צילום תיעודי ואמנותי. היית המתעד הלא רשמי של סעד.
אחת מגולות הכותרת של השילוב בין אמנות הצילום והמחשב הייתה הפרויקט שלך "פרחים לשבת". צילמת מאות צילומי פרחים ושלחת אותם באימייל למאות אנשים ברחבי העולם – כל שבוע לקראת שבת. המבצע היפה הזה זכה להדים ולשבחים רבים ברחבי האינטרנט.
אתה עוזב היום את חבריך ואת הקיבוץ בו בילית את רוב שנותיך. אך בעיקר אתה עוזב היום את משפחתך. את ריבה, את חמשת ילדיך ואת הנכדים. היית להם בעל נאמן, אבא טוב וסבא מפנק. היית בעל ואב דומיננטי, וקשה שבעתיים להיפרד ממישהו שהיה מרכז המשפחה. ידעת ללכד את המשפחה ולהעביר אליהם את משמעות המשפחה בחיים. ולכן אני בטוח שאתם – ריבה, מוקי, הילה, יואל, יונה ומרים וכן בני הזוג והנכדים תתנחמו ותמשיכו להיות משפחה חמה ומלוכדת.
סומברה – נוח בשלום על משכבך ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
