"אבא, שר אני לך, על שיום אחד – קמת ותלך ..."
רבות ההליכות שהיו לך בחייך –
המשמעותית מכולן היא היציאה מגרמניה והעלייה לארץ ישראל.
מכל אחיך נשארת אתה, אבא, האחרון עם הוריך. נהגת לספר עד כמה הייתה קשה עליך הפרידה בעמדכם בתחנת הרכבת בפרנקפורט באוגוסט 1939 ושרק בזכות דודך, שדחף אותך לרכבת, עזבת את גרמניה, ואותם השארת מאחור.
בשנים הבאות, הרצון להציל את ההורים ולנקום בגרמנים היה המניע לכל מעשיך - ולהליכתך הבאה.
עזבת את 'מקווה ישראל' באמצע הלימודים, התנדבת לצבא הבריטי וחזרת לאירופה. השתתפת במסגרת הבריגדה היהודית בקרבות באיטליה. לאחר המלחמה עזרת לשארית הפליטה. במסגרת פעילותך באירופה חיפשת אחר בית ההורים, ובכאב רב גילית שלא נותר כלום. הליכה נוספת היא כמובן הליכתך לנגב,
והקמת יישוב פורח בארץ ישראל.
והיום – אנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה.
כשבני, דור, הגיע למצוות, הוא קרא את פרשת השבוע מתוך ספר התורה שכתבת עם אחיך לזכר הוריכם. התרגשות רבה אחזה בך, כאשר במאמץ רב עלית לתורה לברך. אחר כך סיפרת, שהרגשת שהוריך היו אתך על הבמה.
"אמא, זה השיר הוא לך ..."
בשנים האחרונות, מאז חלה אבא, אנחנו מלאי הערצה למסירות הרבה בה טיפלת באבא. גילית בקרבך תעצומות גוף ונפש, ולא חסכת ממנו כלום.
נוח בשלום, וינעמו לך רגבי האדמה שכל כך אהבת.
נפרדים ממך באהבה
בשם כל ילדיך
אליסף
(מתוך ההספד)
