דוד נולד בסטניסלבוב שבגליציה. בגיל צעיר זכה לחינוך יהודי ורכש את יסודות השפה העברית; הבית היה ציוני, ואבא היה איש 'המזרחי' שחינך את שלושת ילדיו לציונות ולימדם עברית. בן 15 הצטרף לבני-עקיבא ולאחר שעבר בהצלחה את הבחינות והראיון לאוניברסיטה העברית זכה בסרטיפיקט המיוחל שאפשר עלייה לגאלית לארץ ישראל.
במקביל ללימודי מקרא והיסטוריה באוניברסיטה העברית עסק דוד בהתנדבות בטיפול בנוער עזוב בשכונות ירושלים, עד שהצטרף בשנת 1941 לקבוצת הסטודנטים 'יבנה' שפעלה בעיר העתיקה בחינוך ובטיפול בנוער מצוקה. קבוצה זו היוותה עבור דוד בית שני והוא מצידו העניק לקבוצה את נאמנותו הרבה ואת יכולתו להעניק לילדים חום ואהבה. בשנת 1941 נבחר לצאת לרודגס עם קבוצת הבוגרים הראשונה ללימוד ולהכשרה בקיבוץ וכך נכרכו חייו של דוד עם תנועת הקיבוץ הדתי וערכיה, ועם קבוצת יבנה.
ביבנה המשיך בהדרכת נוער אך לצד החינוך חלם גם על עבודת כפיים, והנאה מיוחדת חווה עת ניתן לו לעבוד כטרקטוריסט ולחרוש תלם ארוך. אך לא לאורך זמן – שליחות חינוכית באנגליה, שתי קדנציות כמרכז חינוך וקדנציה חלקית נוספת כמזכיר פנים הם רק חלק מפעילותו הציבורית. באמצע שנות ה-70 החל דוד את הפעילות החינוכית והחברתית בבן-זכאי, המושב השכן, כשהוא ממשיך בכך את שהחל בצעירותו בשכונות ירושלים ובעיר העתיקה וזוכה על פעולתו זו ב'אות המתנדב' מבית הנשיא.
את האובדן הקשה של אלקנה ז"ל שנספה בתאונת דרכים, נוסף על אובדן המשפחה בשואה, קיבל דוד בגבורה והמשיך בנחישות בדרכו – בשקט, בצניעות ובאיפוק.
דוד, שמחת עם נכדיך והם השיבו לך אהבה וטפלו בך עד יומך האחרון. סעדת את רחל בתקופות הקשות שלה והיא השיבה לך כגמולך כשנחלשת והיא התאוששה. אתם משפחה קטנה ומופלאה שמחזקת ומתחזקת וכל כך אופיינית לדמותך המיוחדת.
השנה האחרונה הייתה קשה יותר ויותר. נחלשת וחשנו שאנו מאבדים אותך, אך מתוך הקושי והסבל תמיד בצבצו העיניים המחייכות והטובות, העיניים החכמות שלך.
יהי זכרו ברוך.
נח חיות
(מתוך ההספד)
