יוסי, איך סופדים, איך מספידים אותך? מאבק של חיים הסתיים. כל כך אופטימי, כל כך מאמין שתתגבר. אנו ידענו שזה כבר חסר סיכוי אבל אתה החלטת לנצח. קיווית שהטיפולים הכימותרפיים יושיעו אותך. גם לצוות הרפואי שטיפל בך, זה היה מהיר ואלים נורא.
יוסי - סבא של תמיר ושקד, אבא למתן, שמואליק גד ורוני. יוסיק'ה בפי חבריך, ולי – יוסי. היית סבא ואבא למאומצים שלנו, סבא יוסי לילדיהם של איריס וצבי ולעוד ילדים רבים. פילוסוף ללא תארים אקדמאיים. קנאי לשפה העברית ואיש ספר. הספרים הפזורים בבית נותרו מיותמים. היית איש עבודת כפיים, ראית ערך בעבודה כפרנסה. הייתה בך אהבה גדולה לקקטוסים ולפינת החי הקטנה שטיפחת בצד הבית. היית אקולוג וקנאי לשמירה על מים. רק אהבתך לנכדיך יכלה להעלות אותך הביתה אף אם החשיכה טרם ירדה. היית גאה בילדיך, כל אחד בדרכו שלו. לפני יומיים עוד אמרתי שזו השנה הראשונה בה לא כעסת על קיצור תקופת שעון הקיץ. יצאת למסעות ברחבי העולם עם דיוויד אטינבורו וגולד דארל, והכל מהכורסא והספרים. לא היית איש דיבורים אבל היה לך את הומור מיוחד שאפילו אותי, הייקית היבשה, הצלחת לחנך לאהוב. את בדיחותיך הקליטה רוני והן יישמרו לנו למזכרת נוספת מחייך העשירים. יש כל כך הרבה לספר עליך והנייר צר מהכיל. את הזיכרונות ננצור בלבנו. נוח בשלום בין רגבי האדמה שכל כך אהבת. נשמתך תעלה השמימה ותפגוש את הוריך ז"ל ואת ניר שלנו, בננו הבכור שנפטר בינקותו,
שבלבך תמיד נצרת וכל כך כאבת את מותו.
אוהבת,
מיכל וידרמן.
(מתוך ההספד)
