מרים בת ר' ישראל שפירא נולדה לפני 86 שנה ברומניה. אביה היה שוחט ראשי באזור. המשפחה השתייכה לחסידות 'בוהוש', חסידות חשובה ברומניה שתרמה רבות לעלייה וליישוב הארץ. למעשה, מרים מעולם לא עזבה את 'בוהוש'. בביקור בביתה ראית על קירות הסלון את תמונת האדמורי"ם של חסידות זו.
בשנות האימה של השואה הצליחה מרים לעבור ממקום למקום, ממכרים למכרים ולהינצל. היא הגיעה לארץ ישראל בשנת 1949, התחתנה עם אליעזר יבל"א, ויחד הם הקימו את ביתם בכפר נטר. לפני 55 שנה הם הגיעו ללביא, ומרים נקשרה למקום ואהבה אותו. היא עבדה בחריצות בענפים השונים ואף הייתה אחראית על מקווה הטהרה.
המשפחה והחברים אומרים על מרים – "היא הייתה כולה לב, היא הייתה כולה חסד"!
מרים חיפשה תמיד את הנצרכים והנזקקים; ניתן היה לראותה כשהיא מביאה מעוגת השמרים שלה לחולה, או כאשר יצאה לדאוג לחבר שזקוק לעזרה. מעולם לא שמעת ממנה מילה רעה על הזולת. היא נהגה תמיד לדרוש בשלום כולם. הכנסת האורחים שלה נעשתה בחיוך וברוחב לב. ואכן, מרים זו, שמדי שבוע סיימה את ספר תהילים, הייתה כולה לב.
העיקר בחסידות הוא הדתיות אשר מעבר לשורת הדין. הלב פונה אל רצון הבורא, בעיקר דרך מעשי חסד וגמילות חסדים. הכרנו את מעשי החסד של מרים שנעשו בצניעות, וגם את עומק הכרת הטוב שלה. מרים הרבתה לומר "תודה".
כחלק מהכרת הטוב, שמרה מרים באופן קבוע על קשר עם חברים, כאילו אומרת להם: "אתם חשובים לי". באהבה אין קץ למשפחתה הקרובה והרחוקה הצליחה לאחד את כולם והתמידה בשיחות הטלפון הקבועות שלה מדי שבוע בשבוע כדי לאחל להם שבת שלום וחודש טוב.
אליעזר, ישראל, לאה ומלכה - אין מנחמים את האבל כשמתו מוטל לפניו, אבל זאת נאמר: "נבכה אתכם, ננסה לתמוך ולעמוד לצדכם".
יהי זכרה ברוך
מאיר רובינשטיין
(מתוך ההספד)
