מאיר נולד בעיר ביירויט שבגרמניה.
כשהנאצים עלו לשלטון החליט מאיר לעלות לארץ ישראל. וכדי שיהיה נדרש בארץ – הלך ללמוד חקלאות.
ב-1938 עלה מאיר לארץ והצטרף לגרעין 'אמוּנים'.
לאחר השוֹאה סרב לדבר גרמנית, לבקר בגרמניה וכד', והתמקד בבניית ההווה והעתיד בארץ.
ב-1940 נישׂא להִילדֶה-רוּת.
יחד עם חבריו ב'אמוּנים' עלה בשנת 1946 להתיישבות בעמק בית שאן ויחד הקימו את עין הנצי"ב, ובעבודה חדורת ערכים פיתחו קיבוץ משגשג חברתית וכלכלית.
למאיר והילדה נולדו ארבעה ילדים.
מעל 40 שנה היה מאיר מנהל החשבונות של עין הנצי"ב, ומעורב מאוד בכל הפעילות הכלכלית.
בגיל 70 עזב את המשרד והשתלב במפעל 'פלציב' באריזה. גם כאן בלטה הקפדתו הבלתי מתפשרת להגיע בדיוק בזמן ולנצל את מלוא השעות לעבודה בחריצות רבה.
בגיל 87 התרופפה בריאותו, ומאז ועד יום הולדתו ה-93 עבר לעבוד במטבח.
אחד ממרכזי עולמו היה בית הכנסת. מאיר הקפיד לבוא לכל תפילה בדיוק בזמן, וכמעט אף פעם, לאורך עשרות שנים, לא החסיר תפילה בציבור.
מאיר היה איש ספר ולימוד - לצד אהבתו העיקרית ללימוד תורה, התעמק גם בפילוסופיה, כלכלה, היסטוריה ועוד.
המדינה, הקיבוץ והעבודה – היו ערכים עליונים עבורו, ובהם השקיע ביסודיות ובהתמדה שאפיינוהו, והכל בצניעות סגפנית ומתוך תחושה מתמדת של הכרת הטוב.
בעשר השנים האחרונות נפטרו הִילדֶה-רוּת, אשתו, ובניו – בני ואהרון. מאיר, כדרכו, נשא את כּאֵבָיו בדומיה ומתוך קבלת הדין בלי תלונה.
סמוך אחרי מלאת לו 93 נפל למשכב וכעבור כחודשיים, בערב שבת 'זָכוֹר', אחרי שנפרד בצלילות מכל משפחתו והודיע לקב"ה שהוא מוכן בשלמות להיפרד מן העולם הזה - השיב את נשמתו לבוראו.
יהי זכרו ברוך
רחל סלע,
בשם המשפחה
