אבא, נגזר עלינו להיפרד ממך בהדרגה כשפיסה אחר פיסה מאישיותך הרבגונית הולכת ונפרמת.
תחילה נפרדנו מחריפות שכלך ומשנינותך. אחר כך מהאכפתיות שלך כלפי המתרחש בקיבוץ ובמדינה. לבסוף אתה, שדאגת תמיד לכולם - לא יכולת לדאוג לעצמך. נוכל רק לדמיין מה הרגשת כשאחיזתך בעולם הלכה והתרופפה עד שלפעמים לא ידעת מי אנחנו ומי אתה.
מי אתה אבא, ומי היית?
משפחתך היגרה מגרמניה מאימת הנאצים, אבל אלה פלשו להולנד כשהיית בן עשר. למרות מאבק עיקש ומלא תושייה, נשלחת לברגן-בלזן. רק אתה ואחִיך שרדתם, ופילסתם לעצמכם דרך חדשה בישראל. בעין הנצי"ב פגשת את אמא. יחד בניתם בית וביקשתם עבורנו ילדות שקטה.
היית איש רעיון ומעשה. קיבוצניק בעל עקרונות - אך אינדבדואליסט. אדם מאמין - אך מקשה קושיות כלפי הקב"ה. במהלך השנים הפלאת לעשות - בביטחון, כמא"ז וקצין הגמ"ר, בפיתוח, כמנהל מפעל 'הזית' ומלווה תעשייתי בקיבוץ הדתי. ביצירה - כצלם וצורף יודאיקה.
גם אם אלו אבדו, נזכור אותך כאבא שהיית.
נזכור את הסקרנות ואת הדחף ללמוד; את חוש הצדק הביקורתי, והנכונות לסייע לכל אדם; את הנחישות לפתור כל בעיה והעקשנות לעשות הכל הכי טוב; את ההומור המיוחד והחשיבה המקורית, ונזכור את המסירות העמוקה לאמא בשנים בהן בגד בה גופה.
בתעצומות הנפש שלך - אתה דוגמא לכולנו.
סלח לנו כי קצרה ידינו להושיע ולהקל על מכאוביך.
נוח בשלום, אבא. אינך צריך יותר לדאוג, לכאוב, ללחום.
יהי זכרו ברוך
(מן ההספד)
