גרטי יקרה ,
ביום שגרתי, בדרכך לטיפול, מטרים ספורים מהבית ומהגינה שטיפחת יותר מ-50 שנה, הסתלקת מאתנו. תמו שמונה עשורים של סקרנות ובינה, תרבות ומנגינה, שתחילתם בווינה שבין מלחמות העולם, וקיצם כאן - בלביא.
את אביך, קרל וולפגנג, שנלקח למחנה הריכוז בדכאו לאחר ה"אנשלוס", לא זכית לשוב ולראות. בגיל 11 נשלחת על ידי אמך ב"קינדרטרנספורט" לאנגליה. שם גדלת, למדת והשתלבת בפעילות תנועת הבח"ד . ותיקי לביא זוכרים את יום הגעתך לגבעה החשופה והבוצית, עמוסה בלא פחות מ-17 מזוודות ומובלת על ידי נהג המשאית – אוסי ז"ל, שלימים היה לאישך האהוב ואבי 3 בנותיך. הייתה זו מעין הצהרה, שהאמנת בה, ש"טוב ונכון לחיות בארץ ישראל" אך מותר גם לחיות ב'סטייל'...
יחד בניתם בית מלא שירה ונגינה, מוסיקה ותרבות והרבה סבלנות וסובלנות. אוסי, שנפטר לפני כ-25 שנה, השאירך אלמנה, אך לא נפלת לייאוש – LIFE MUST GO ON היה המוטו שלך.
התמדת כיובל שנים בעבודתך במלון. נהגת לומר, מתוך תפיסתך הציונית המושרשת, שכל מפגש עם קבוצה דוברת גרמנית הוא פיצוי על מוראות השואה והזדמנות להוכיח שהגרמנים ימ"ש כשלו במשימתם.
אהבתך הגדולה ביותר הייתה המוזיקה, קלאסית בעיקר. לכל אירוע היית נוהגת להקדים להגיע ולשבת במרכז השורה הראשונה. כשנשאלת מדוע, ענית שכך את מרגישה שכל התזמורת, המקהלה או הזמרים מופיעים במיוחד בשבילך! בחודשים האחרונים רצו חברותייך להביא לך דיסקים עם יצירות שונות כדי להקל על מכאובייך. ענית שכל שעליך לעשות הוא לעצום עיניים, לחשוב על יצירה, ואת כבר נמצאת באולם בשורה הראשונה "זורמת" עם היצירה. בני משק רבים שבו וציינו שחיבתם למוזיקה, תחילתה בחוגים של גרטי!
מכל משפחתך את היחידה ששרדת וזכית להקים משפחה נורמטיבית בארץ ישראל ולראות בהיוולדם של הדורות הבאים. גרטי יקרה – אמא מסורה; סבתא אהובה; סבתא-רבה גאה וחברה נאמנה – ינעמו לך רגבי אדמתה של לביא, לצידם של אמך וסבא אוסי - אישך היקר, שנותר תמיד נוכח בחייך ואת נותרת נאמנה לזכרו.
ת.נ.צ.ב.ה
מתוך ההספד,
אריה שירן
(חתנה)
