ויהי יוסף בן שמונים שנה...
וימת יוסף.
אתמול היינו אמורים לחגוג, היום אנו מובילים לקבורה.
אתמול רצינו לספר מקצת שבחיך בפניך,
היום נדבר עליך כמי שהיה.
נעקר מנופו של הקיבוץ אילן ארץ ישראלי מיוחד,
אילן שענפיו היו מרובים, אילן שידע להיטיב עם כל הבאים לידו.
יוסי הגיע לסעד עם ראשוני הגרעין השביעי, במחזור הראשון של הנח"ל. היה איש קיבוץ למופת. אהב את היחד, את העבודה, ובמיוחד את חבריו לעבודה. את עיקר מלאכתו עשה בהשקיה בגד"ש, כשהוא מעביר צינורות בידיו, עד הזמן האחרון.
יוסי היה המתנדב האולטימטיבי לכל תפקיד, שותף לכל גיוס, לכל מבצע, לכל פעולה נדרשת, והיה ממלא מקום קבוע בשמירה בשער. כל אורח שהיה מגיע לקיבוץ זכה לטיפול מיוחד ולהכוונה מדויקת.
יוסי הכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה, הכיר כל עמק וכל הר, כל יישוב וכל כפר, ואת הדרך המובילה אל כל מקום. בזמנו הפנוי חרש את הארץ ברגליו.
כשנבחר להיות סדרן נסיעות לא נח ולא שקט עד שמצא פתרון הולם לכל מי שנרשם לנסיעה.
יוסי היה איש משפחה מיוחד. כל יום שישי עמד בקשר טלפוני עם בני משפחתו והיה מעודכן בכל הפרטים.
בשנים האחרונות נרתם יוסי לסייע בהתנדבות ב'בית שקמה', הבית הסיעודי שלנו. כל יום שהה במחיצתם של הנזקקים, כל שבת דאג לקידוש ולהבדלה ודיווח להם על הנעשה בארץ ובקיבוץ.
ומשהו אישי: יוסי היה מקורב מאוד למשפחתנו. יחד אכלנו בשבתות ובחגים בחדר-האוכל או בבית. תמיד התעניין במעשיהם של ילדינו ונכדינו, והיה שותף לכל האירועים המשפחתיים. יוסי - אתה תחסר לנו.
יהי זכרו ברוך.
ליפא אהרוני
