אבא נולד באיטליה (טורינו) למשפחה מסורתית. בבר המצווה התקרב לקיום מצוות ובבגרותו הצטרף לקמפג'י, מחנות הקיץ באיטליה, שם פגש צעירים דתיים כמוהו וזהותו התעצבה. בעקבות אביו, בעל בית מרקחת גדול באיטליה, למד רוקחות. עם עליית הנאציזם באיטליה עלה עם משפחתו לארץ, תחילה לרודגס ואחר כך הצטרף לאביו שהקים את מפעל 'אבּיק' בת"א. אביו נפטר מדום לב בבית, ואבא שב ליבנה כשהוא כבר נשוי לאמא, עם שני ילדים משלהם.
הוא אהב הברקות לשוניות. השתתף בבטאון של חידונאים באיטלקית וזכה להערכה על כישרונו. בעלון הקבוצה כתב על לימודיו בישיבת כרם ביבנה, על שליחותו לסדר את עלייתם של גרים מהכפר סן-ניקנדרו בדרום איטליה, ועל ידיד נעוריו, פרימו לוי.
בעלון הקיבוץ צחק על שיטות התקציב, על תפקידו כמזריע בלול, השווה את תפקידו כמזכיר פנים לממיין התפוזים המתקשה להחליט על גורלו של כל תפוז. סיפר על הטריקים לזכור את המספרים של תאי הדואר בתפקידו כדוור, ועל פתח הכריכיה תלה שלט: היה ברוך בבואך וכרוך בצאתך.
הצחוק המתגלגל התערבב בבכי גדול עם מותם של בניו גדי ועלי בהפרש של 4 שנים. הוא היה איש מאמין ואופטימי, וכוחות החיים שבו אליו.
בזקנותו שמר על הטוב, ההומור והחן הנפלאים שלו. הוא ראה בפסוק "נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב..." מוטו. הקיבוץ, טען, הוא דרך חיים צודקת שאינה משאירה איש נעזב. פרק חייו האחרון בבית הסיעודי המחיש עבורו את ההשקפה הזו באין ספור מחוות של חסד.
דינה ספראי
יהי זכרו ברוך.
