סבתא דינה שלנו, נולדת בגרמניה ועלית ב-1936 עם משפחתך לירושלים. מגיל צעיר עזרת לפרנסת המשפחה. בעבודתך בכפר הנוער הדתי עם נוער יוצא שואה הכרת את סבא משה וכך הגעתם למשואות שבגוש עציון.
כשאהיה סבתא אני רוצה להיות סבתא כמוך. לקחת ולו במעט מהסבתאות המקסימה והמיוחדת שלך ולהביאה על כפיים לנכדים שיהיו לי.
אני נזכרת בטקסי צילום שניהלת ליד העץ הגדול בחצר, או על הספה בסלון הקטן. ואחרי הצילום – מי שהתלבש מהר לשבת עוד הספיק לצעוד איתך לספריה. סבתא תמיד יודעת איזה ספר מתאים למי כי זו סבתא שרואה אותך, שקוראת אותך כמו ספר פתוח. אשת שיחה שיודעת לדבר עם כל אחד מאתנו על הדברים שמעניינים אותו בגובה העיניים. היית בשבילנו בצמתים החשובים ביותר, עם הקשבה אמיתית ועצה חכמה. בלי הטפות.
בכל יום הולדת, גם כשהייתה לך כבר כמות מכובדת של נינים, הגיעה מתנה קטנה ואיתה מכתב אמיתי בתוך מעטפה אמיתית. כתבת גם כשכבר כמעט לא הצלחת לכתוב, דברים ארוכים ויפים שיצאו מן הלב והצליחו תמיד להיכנס אל הלב.
והבקיאות בתורה ובתנ"ך. אבא תמיד אמר עליך שאת תלמידת חכמים אמיתית והוא, שבעצמו ידע כמעט את כל התנ"ך בעל-פה, התפעל כיצד את זוכרת פרשות שלמות.
אמא מספרת כיצד הנחלת להם אוזן רגישה למוזיקה ואהבת האמנות. הלוואי שאשכיל להעביר משהו מכל המורשת הזו שלך שחלחלה לכולנו: תרבות של קריאה, של אמנות, ויכולת לראות יופי בכל דבר ובתוך כך אהבת האדם באשר הוא ועזרה לכל נזקק.
סבתא, לא אכחיש, קשה היה לראות אותך בשנתיים האחרונות. אנחנו יודעים שהמחלה של אבא השפיעה עלייך קשה מאוד וכשהוא נפטר בין כסה לעשור, ראינו כיצד את נחלשת.
סבתא דינה אהובה שלנו! נוחי בשלום בגן העדן, שם תשמעי דברי תורה מלאים אור וטוב מאבא שלנו... ובעיקר – סבא מוישה מחכה לך כבר שם, למפקדת שלו, עם חרוזים מופלאים וערימה ענקית של אגוזי גן עדן שהוא כבר פיצח בשבילך!
מתוך ההספד,
הנכדה
אפרת ערמון (פורת)
