שלום יוסף ישורון (זיגמונט רכטשאפן) נולד בבראונשוויג שבגרמניה. בעירו לא היה בית ספר יהודי והוא היה אחד משני ילדים יהודיים בין אלף גויים. ילדי הגויים הציקו לו עד שלא הייתה ברירה ואחרי בר המצווה עבר ללמוד בישיבה של הרב ברוייר בפרנקפורט. אחרי ליל הבדולח, כשנלקחו ר"מים של הישיבה למחנות, חזר לביתו ומצא שעל הדלת כתוב: "רכוש המפלגה הנאצית". אביו שהסתתר בשגרירות פולניה שב זמנית לבראושוויג רק כדי לשלוח אותו לאנגליה ברכבת של הקינדר-טרנספורט.
באנגליה הכיר את רות. הם נשאו, ונולדה להם בתם, נעמי. הם עלו לארץ בתחילת שנת תש"ח, תחילה לקבוצת יבנה, שם נהנו מאוד מהכנסת האורחים של חברי יבנה ונשארו כשנתיים. אחר כך הצטרפו לגרעין שייסד את לביא, שם נולדו להם תמר ושמשון, אך מאחר והלינה הביתית הייתה חשובה להם, החליטו לעבור למשואות יצחק. במשואות, עם הילדים בבית, שלום ורות היו מאושרים, עד שהתרגש עליהם אסון ותמר בתם נספתה בתאונת דרכים. רק כעבור כמה שנים, כשסוף-סוף נולדו הנכדים הראשונים, חזר הברק לעיניהם וכך גם שמחת החיים והאושר.
שלום היה גזבר ומרכז קניות, עבד במפעל המתכת, היה מזכיר פנים, וברוב שנות עבודתו היה מעמודי התווך של הלול במשואות. כל מה שלקח על עצמו עשה ברצינות ובמסירות רבה. כך בעבודתו וכך בביתו. הוא היה אב וסב מסור שתמיד תמך ודאג לילדים, לנכדים, לקרובי משפחה ולחברים. כל מה שעשה נעשה ביושר ובנאמנות.
שלום התמלא בנחת כשראה את נכדיו מגיעים לתפילות, ממשיכים בדרך התורה ובדרך בה חינך את ילדיו, חינוך שעבר גם לכל נכדיו - שמירה על ערכי הדת, יושר, עזרה לזולת ורכישת מקצוע בבחינת "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". החינוך היה צוואת אביו במכתבו האחרון אליו. בתו נעמי ז"ל נפטרה לפני כחמש שנים ממחלה קשה ורות ז"ל נפטרה לפני כשמונה חודשים. שלום נפטר בשיבה טובה והשאיר אחריו בן, תשעה נכדים ועשרים וארבעה נינים.
יהי זכרו ברוך
שמשון ישורון
(מן ההספד)
