אני מבקשת לספר על רות שיפי החיים היה כל כך מרכזי בחייה ובא לביטוי בכל מעשיה וסביבתה. לא סתם בחר הקב"ה לקחת אותה אליו בשבת חגיגית, שבת ראש חודש.
רות הייתה שונה, אחרת, ויפה בשונותה. המרכיב הבולט ביותר באישיותה היה הצבעוניות שליוותה אותה ואת כל מעשיה. את האהבה ליופי היא הביאה איתה,
כנראה, מתקופת שהותה בצרפת. תמיד עם אודם על השפתיים, לק על הציפורניים, לבושה בבגדים ססגוניים.
גם קירות הבית של רות ויהודה ז"ל מספרים על אהבתה לטיפוח ולקישוט.
השפה הצרפתית הייתה שגורה בפיה ותמיד שמחה כשהזדמן לה לפגוש דובר צרפתית ולפתח שיחה בשפה האהובה. בגלל המבטא הצרפתי שנותר לה מצעירותה, התקשתה לבטא את האות ר'. דוגמא בולטת לכך הייתה המילה פרחים שאותה ביטאה "פחחים" - מילה שהפכה להיות קוד בין שתינו וכשכיניתיה כך צחקה בכל פה.
יש לא מעט אנשים שרות הייתה המטפלת שלהם במשך השנים בקבוצה. אני זכיתי להיות אחת מהם. היא הייתה רכה ומלטפת, חוקי החינוך הקיבוצי הנוקשה באותם ימים לא היו תמיד בראש מעייניה, ובניגוד ל"תקנון" לא פעם הייתה מוכנה לוותר לנו - אם במה שנקרא אז "לגמור את האוכל בצלחת" או בחובת העבודה אחרי הלימודים.
רות זכתה לטיפול מסור במשך 7.5 השנים האחרונות. אהבתי לפגוש את רות בבוקר בדרכה למועדון, מטופחת כפי שאהבה, ועל פניה חיוך של שמחה מלווה במלים "איזה יופי" – למטפלת המסורה שלה, דליה, היה חלק גדול בזה.
עוזי, דיצה, בועז, שמוליק ושרונה, שרה, ארנה, ז'ק ובלה, הנכדים והנינים וכל המשפחה - הייתה לכם אמא, סבתא ואחות מלאת חיים ושמחה וכך ראוי לנו לזכור אותה. היא תחסר מאוד בנוף שלנו ומנגד בוודאי תוסיף יופי בעולם שכולו טוב. לכי לדרכך בשלום נשמה יפה והיי מליצת יושר למשפחתך, לנו ולכל עם ישראל.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
עדנה שוורץ
בשם חברי הקבוצה
