על כמה דברים חשובים עמד עולמו של אבי יהושע: על התורה, על העבודה, על תרומה לכלל, על אהבת המשפחה ועל השלום.
אבא היה התגלמות החלוץ בונה הארץ, איש תורה ועבודה. מפעל חייו היה הקמת ניר עציון ובניינה. הוא ואמא הגיעו עם חבריהם מקבוצת 'מכורה' כשותפים לחזון הקמת היישוב החדש בכרמל. מן הרגע הראשון נרתם אבא ללא ליאות לעשייה, אם בבניין וביצירה ואם בפעילות ציבורית למען הכלל והחברה.
אבא הקים את ענף גידולי השדה בניר עציון בעשר אצבעותיו. במו ידיו סיקל אבנים, חרש, זרע והצמיח לחם מן הארץ. מעולם לא בחל בעבודת כפיים ולא התייאש לנוכח מזיקים בחקלאות, שפגעו ביבוליו שהיו בבת עינו. בעוד כוחו במותניו, בחר אבא להעביר את ניהול הענף לידי חברים צעירים והמיר את בגדי העבודה הכחולים של השדה בבגדי הפועל האפורים של מפעל הארוחות, שם שימש כקניין וכמחסנאי. אבא לא הסתפק בעבודה המשרדית וגם הוביל כנהג משאית מזון למפעלים הקרובים.
כבר מגיל 3 והוא ילד ב"חדר" הקפיד אבא על קיום תורה ומצוות והקפיד להניח תפילין בכל יום, גם בימים החשוכים והקשים בהם התגלגל מפולין לערבות סיביר ובתלאות העלייה לארץ. קולו היה ערב והוא שימש כחזן בימי שבת וחג. עד סוף ימיו, והוא כבר חולה ותשוש, הקפיד אבא להגיע לכל התפילות והן נתנו טעם ומשמעות לחייו.
אבא נשא תמיד בתפקידים ציבוריים והיה בין מובילי הדרך ומהשותפים להכרעות בכל צומת דרכים גורלי. תמיד ידע לפשר, לפייס, להשכין שלום בין איש לרעהו ולפתור בעיות אישיות וחברתיות בנועם הליכות ובצנעה.
כסוציאליסט ואידיאולוג האמין אבא בערכי מוסר וצדק. הוא אהב את הארץ ולחם במלחמות ישראל אך לא חדל לייחל שהמדינה תהיה פלורליסטית ושוויונית, חותרת לדו קיום ונכונה לפשרות למען השלום.
אך בעיקר, היה לנו אבא אוהב ומחבק, מסור ודואג הנחלץ לעזור בכל עת. גם אם נחלש בגופו ותש כוחו בשנים האחרונות, אהבתו ודאגתו לנו מעולם לא נחלשו.
לך בשלום, אבא אהוב, שוב אל האדמה אשר אהבת, למרגלות היישוב שאותו יסדת וימתקו לך רגבי עפרך.
בתך,
פסי מאור
