גדלת בבית ציוני. תקופת הילדות שלך נקטעה בגיל 12-14 כשאתה ואחיך אליהו נשלחתם ארצה לבנות את עתידכם. הגעת לקיבוץ יבנה ולאחר מכן לקיבוץ שלוחות שם ספגת את ערכים של חלוציות המשלבים תורה ועבודה.
בשנת 1953 התגייסת לצנחנים, השתתפת בכל מלחמות ישראל לצדם של דמויות אגדיות. שרתת בחטיבת הצנחנים במשך 25 שנים ברציפות עד מלחמת יום כיפור.
למרות השירות הממושך, החספוס הצבאי לא דבק בך מעולם, הייתה בך עדינות נפש. לאחר השחרור היית מראשוני התלמידים בבצלאל. היה לך כשרון לציור ולעבודות אומנות בעץ. גזע עץ זית יבש היה עבורך מקור להשראה. אהבת גם לצייר דמויות מהתנ"ך, וציוריך המשקפים רגישות וכשרון יוצאים מן הכלל, מעטרים את כל בתי המשפחה.
במהלך אותה תקופה הכרת את פנינה וביחד הקמתם את ביתכם בירושלים, שם נולדה מרים. לפרנסתך עסקת בנגרות עץ אומנותית, זאת הייתה תקופה יפה בחייכם, אך למרות החיים הנוחים העדפת את חיי הקיבוץ, וכך הגעתם לניר עציון. עבדת כמה שנים בחקלאות, אחר כך שימשת כמנהל חדר האוכל במלון אך יותר מכל זוכרים אותך כנגר של עציון. עבודותיך זכו לביקוש והם מקשטות עדיין כמה וכמה בתים בניר עציון.
במשך שנים סבלת מבעיות בריאות, טיפלת במסירות ברעייתך פנינה. וכך למרות המצב הקשה, תמיד הייתה בבית אווירה של שמחת חיים וחדוות עשייה שעשו עלי רושם טוב מאז שזכיתי להיות חתנך. תמיד ידעת להסתכל על חצי הכוס המלאה. האמנת שהכול בהשגחה פרטית. היית מאותם האומרים מעט ועושים הרבה. הייתה בך מידת צניעות וענווה לא אהבת להתבלט, בכל השנים הקפדת על קלה כחמורה, זמני התפילה היו קודש בעיניך, כך חינכת את בתך ואת נכדיך,
ממך שאבנו ממך עידוד ולמדנו מהי אותה דרך ארץ שקדמה לתורה. דרכך למדנו שלא זו בלבד שאין ניגוד בין הצדדים החומריים לבין חיי הרוח והקודש, אלא שאת חיי המעשה ניתן לנהל בדרך של קודש, ובכך הם מתמזגים והופכים קודש קדשים.
לֵךְ בְּשָׁלוֹם וְתָּנוּח עַל מִשְׁכָּבְךְָ בְּשָׁלוֹם.
שמעון ויצמן.
(מתוך ההספד)
