יוסף נולד בשוויצריה. בילדותו היה חניך ומדריך בתנועת הנוער בני עקיבא. לקראת עלייתו ארצה, כמימוש החינוך לחיי תורה ועבודה, הכשיר את עצמו במקצוע הנגרות כדי שיוכל להביא תועלת בקיבוץ, משאת נפשו. בספטמבר 1945 עלה לישראל במסגרת גרעין בני עקיבא והגיע היישר לשלוחות בנקודה הזמנית בפרדס חנה. בסיון תש"ח היה ממקימי הקיבוץ בעמק בית שאן.
יוסף היה איש תורה ועבודה במלוא משמעותם ואחד החברים המרכזיים ביותר בקבוצתנו. כמדומני שלא היה תחום שיוסף לא עסק בו במהלך השנים: הוא זכה להיות בין בוני הריהוט הראשון לבית הכנסת, ושותף לבניית ארון הקודש, הוא עסק בגזברות, היה שליח בני עקיבא באורוגוואי, מזכיר פנים, מרכז ועדת בניין, מדריך חברת נוער ומעל לעשרים שנה עבד בהנהלת חשבונות.
זאת ועוד: יוסף היה "בעל קורא" במשך שנים רבות – יותר מכל חבר אחר בשלוחות, ובין החזנים הקבועים בשבתות, במועדים, ובמיוחד בימים הנוראים. יוסף הצדיק שלנו הִרבה במתן שיעורים ביהדות, ולימד את המשנה היומית לאחר תפילת ערבית, בבחינת דבר יום ביומו. כמו כן היתה לו קבוצה מיוחדת וקבועה לשיעורי פרשת השבוע ובמשך שנים רבות העביר שיעורי גמרא לקבוצת חברים קבועים, כל זאת מבלי שלמד בישיבה.
בדברי על יוסף אני רואה לפני קטע מפרקי אבות, שבו נמנות תכונות שכאילו נאמרו עליו: אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, מתרחק מן הכבוד, לא מגיס לבו בתלמודו, ועוד. גדול פרשני התורה, רש"י, כתב: יציאת צדיק מהמקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר - הוא הודה, הוא זיווה, הוא הדרה. יצא משם - פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה.
ידידי היקר יוסף, בתור בעל קורא זכית להמשכיות, כי ממש בעת יציאת נשמתך וחזרתה לבורא, קראנו בפרשת השבוע, בהר-בחוקותי, את הדברים הבאים:
"וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ" (ויקרא כה, יט). באותה שעה של עלייתך לגנזי מרומים, קרא בתורה נכדך היקר והמוכשר, נריה, ממש את אותם הפסוקים בפרשת השבוע!
יהי זכרך ברוך.
משה פורת
(מתוך ההספד).
