אין ספור שיחות פילוסופיות ושיחות נפש ששוחחנו, דינה, היו אמורות להכין אותי לקראת הרגע הזה. דיברנו רבות על החיים, על בעיותיהם ועל משמעותם... היו לך דינים ודיונים תקיפים שנבעו ממחשבה עמוקה, מחוש ביקורת מפותח, ומתביעה גדולה לאמת. בחריפות שכלך ובתביעתך הגדולה לאמת, אי אפשר היה לתת לך תשובות שבלוניות מוכרות לכל השאלות הקשות שהעלית. על כל תשובה היו לך כמה שאלות.
אך לא רק את הרע והקשה ראית בעולם. אדרבה, מי כמוך ידע לראות את הטוב והיפה שבעולם – בטבע, באמנות, במוסיקה ובספרים. חלקים גדולים מחייך העברת בהתבודדות עם הטבע, ראית את יד הבורא בבריאה, וזו היתה עבורך שירה של תפילה. גילית את המעלה של התבודדות בחיק הטבע עוד בצעירותך בהרי איטליה.
כאן, בהרי הכרמל, התייחדת עם בורא עולם תוך שקיעה במחשבות ובהכרת תודה על פלאי הבריאה.
היית אמנית לא רק בכישרונך אלא גם בנשמתך. ציורייך הקנו לך שם של ציירת דגולה, ובתערוכות בהן הצגת את פרי מכחולך היתה תמיד התלהבות גדולה.
אהבת מוסיקה והבנת במוסיקה, וזו היתה מטיבה את רוחך ומרוממת את נפשך ברגעים קשים. לימוד פילוסופיה וקבלה, וקריאה בספרות בעלת גובה ועומק היתה תמיד לחם חוקך, והיית מסוגלת לנוע בטרמפים לחיפה גם בגיל מבוגר מאוד, כדי לשמוע עוד הרצאה בנושאים שברומו של עולם.
ואהבת כמובן את ילדייך ונכדייך שלא פעם סיפקו לך אנרגיה רבת עוצמה ברגעים של חולשת הנפש, והעניקו לך קורת רוח בתקופות של נמיכות רוח...
... בימים אלה, ימי בין המצרים, בהם אנו אמורים להתבונן בעצמנו ולבדוק כיצד ניתן לחזק את האהבה בקרבנו, כיצד ניתן להגביר את המודעות של כל אחד לקשייו של האחר, כיצד אפשר להעצים את העשייה של כל איש למען רעהו, מותך הטראגי נושא עימו צוואה קשה לכולנו, לחשוב ולהתאמץ יותר באהבת חינם איש לרעהו, שכן, כדברי הראי"ה קוק, שאת משנתו אהבת, "אם נחרבנו ונחרב העולם עמנו בגין שנאת חינם, עוד נשוב וניבנה על ידי אהבת חינם".
יהי זכרך ברוך
הרב רונן לוביץ
(מתוך ההספד)
