אבא הוא יליד הארץ הזאת, מפתח תקווה, ועובדה זו גרמה לי בילדותי לגאווה גדולה. העברית בפיו היתה תקנית לעילא. הוא גדל במשפחה עם הרבה מוסיקה, ובעיקר קלאסית. מאות תקליטים וקלטות עם מיטב יצירות המוסיקה מהעולם היו בספרייתו.
אבא היה איש של אדמה, "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". אני לא בטוח אם הוא נטע כרם, ובטח שלא ידע לשתות כמו נח, אבל גידולי שדה וירקות היו המומחיות שלו. הרבה שעות אדמה היו לאבא עוד מהרצליה, אצל חקלאי השרון, וכמובן כאן באדמת הלס של הנגב. מילדות אני זוכר אותו בשדות, רכון על הצמחים ומחפש כל הזמן. הוא לימד אותי להריח את האדמה התחוחה, ולשמוע את מנגינת הצמיחה של הכותנה, הגזר ותפוחי האדמה. קשר עמוק של איש לאדמתו. על האדמה הנגבית והצחיחה הזאת בנו, הוא וחבריו, יישוב לתפארה, עם חקלאות מודרנית, שעוד לשנים רבות תמשיך לכלכל את יושביו.
אבא תמיד דאג. דאג למדינה, דאג לאימו שחייתה איתנו בסעד הרבה שנים, דאג לנו, הילדים, ובעיקר דאג ללאה, אחותנו הבכורה. המום המולד שלה היה בעוכריו והגביר את דאגתו. בשלוש השנים האחרונות הוא במיוחד דאג לאמא ושמר עליה בשבע עיניים עד בואה של בלה הטובה. רק לעצמו הוא ביקש מאיתנו שלא נדאג,
שהכול בסדר, ושלא נגזים בהערכת מצבו החמור, באותם ששת החודשים האחרונים.
ועכשיו מונח אבא בין רגבי האדמה אותה כל כך אהב, בזיעת אפיו הרבה אותה עבד, וממנה הוציא את לחמו. ובידיעה זו, שחייו היו מלאים בעשייה, יצירה ואהבה
למשפחה, אנו מוצאים ניחומים.
יהי זכרו ברוך.
הבן,
יענקוש זיוון
(מתוך ההספד).
