אבא,
כשהזמנו אותך לבוא למסיבת יום הולדתך ה- 90 עם כל משפחתנו המורחבת, לא היססת לרגע והעמסת את כל ציוד הצילום ואת החצובה על כתפיך, בדרך למשימת צילום נוספת. תמיד ראית את העולם מבעד לעדשת המצלמה.
איזה חיים מטורפים חיית! ניהלת קרבות מרים, יחד עם שמוליק אחיך, בנוער אנטישמי בווינה ולבדך בישיבה בהונגריה. בגיל 16, בערב ראש השנה (1939) נשלחת ברכבת עם תרנגולות לשחיטה לכבוד החג. צילום מחלון הרכבת גרם למאסרך ע"י הנאצים יימח שמם, והושלכת למחנה הריכוז בוכנוולד. חטפת כדור מחייל בריטי במצור על גבעת חיים (הסתרת מעפילים) בשנת 1946. השתתפת בקרבות ב"וואדי ערה" במלחמת העצמאות בשנת 1948. עסקת בריכוז משק,
פלחה וביטחון בקיבוץ שלוחות ההולך ומתבסס. חרשת את כבישי ארצנו במשאיות מקרטעות, במשך שנים רבות מאוד. ולא נשכח את השקיית שדות הקיבוץ, מכון התערובת, תברואה ובריכת השחייה. ריכוז מחנות וטיולי בני עקיבא.
קיבוץ שלוחות היווה עבורך ועבור אמא מפעל חיים, יחד עם שאר חבריכם. והוא חי ותוסס.
אהבתך הגדולה ביותר הייתה לטיולים ברחבי הארץ ולצילום. לא הייתה פינה שאליה לא הגעת.
גם על חו"ל לא וויתרת! חודשיים באירופה, דחוס באוהל זעיר עם רונית ואיתי. טיול רכוב באיים הבריטיים. ג'יפים ביוון, דרום אמריקה בגיל 78 ואלסקה בגיל 80.
חבקת את החיים והגשמת את חלומותיך בזה אחר זה.
ולא נשכח את הריצה, העמידה על הראש, חדר הכושר והבריכה, בהם התמדת עד לא מזמן!
ולמרות כל אלה, מצאת גם זמן להעניק חום ואהבה לנכדיך ולניניך, והיית תמיד ותמשיך להיות לכולנו מודל לחיקוי.
אמא תתגעגע ללכת איתך יד ביד ולקבל ממך נשיקת לילה טוב. גם הבוקר לא משה ממך האופטימיות, ומבט עיניך התכולות המשיך להקרין תקווה עד הרגע בו נעצמו עיניך.
אני רוצה להודות בשם כולנו לחברינו ולבעלי התפקידים בשלוחות על התמיכה שנתתם, וממשיכים לתת בתקופה האחרונה.
אבא, עת להילחם, לעבוד ולרוץ, ועת לנוח.
נוח בשלום בשדות העמק שכה אהבת.
יהי זכרך ברוך
בנך,
ידידיה
