אבא יקר ואהוב שלנו,
בליל שבת קודש פרשת ויצא, השבת את נשמתך לבוראך. שלם ברוחך, שלם בתורתך ושלם בדרכך, אשר הלכת בה כל השנים. בחודשים האחרונים הרגשת שמילאת את ימיך בעולם הזה ושהגיעה שעתך לצאת מהעולם, וגם את זה עשית בקבלה מלאה.
ימי חייך, אבא, נושקים למשק ההיסטוריה של עמנו בעת הזאת. יש מי שלומדים היסטוריה ויש מי שעשו אותה במו ידיהם. אתה, אבא, עשית אותה בגדול.
נולדת לפני יותר מ-תשעים שנה בעיר ביירויט שבגרמניה, למשפחה משכילה, שחינכה אותך ברוח ציונית-דתית. ב-1937, כשהיית בן חמש-עשרה, שלחו אותך הוריך לארץ דרך עליית הנוער.
בגיל שמונה-עשרה הצטרפת לחבורת עלומים, שהיתה בראשית דרכה, וב-1947 עלית לקרקע לסעד, שם חיית כל חייך.
סעד היתה אהבה גדולה בשבילך. ממדבר שומם הפכתם אותה לגן פורח. אתה היית אחראי להקמת רשת המים ולאחזקתה. ידעת איפה עובר כל צינור וכל שיבר. ממלכת המים היתה הממלכה שלך.
איש עבודה היית בכל רמ"ח איבריך. הבדיחות עליך מספרות שהיית יוצא לעבודה עם שני מעדרים, כדי שאם אחד יתעייף תוכל להמשיך לעבוד עם השני.
משחק המלכים היה השיגעון שליווה אותך עד ממש לימיך האחרונים. עד לפני שבועיים עוד נסעת באופן קבוע כל שבוע לתחרות שח-מט אזורית.
ליווית בדאגה את השינויים בסעד, אך יכולת לראות גם את הטוב שצמח משינוי זה. שמחת לראות את סעד גדלה ופורחת בשנים האחרונות.
עד סוף ימיך הקפדת על לימוד תורה קבוע ועל שלוש תפילות ביום. גם ביום שישי האחרון, שעות מספר לפני שנפטרת, עוד הנחת תפילין והתפללת שחרית.
אשרינו שזכינו לאבא כזה.
אני יודעת שנפרדת מהעולם בשמחה, גאה בעשייתך המבורכת ובמשפחה הענפה, ממשיכת דרכך.
נוח בשלום באדמה הזאת, שאהבת בכל נפשך ובכל מאודך.
הדסה בן שלום
(מתוך ההספד)
