נפתלי נולד בעיר פרנקפורט שבגרמניה. בן שישי למשפחה ברוכת ילדים, שאך שנתיים לפני לידתו הגיעה מפולניה. אחריו נולדו עוד שני אחים. קשים היו חיי המשפחה. נפתלי למד חיי מחסור מה הם, פרק לימוד חשוב להמשך דרכו. הוא למד בבית ספר יהודי והיה חניך תנועת עזרא, שם ספג נדבך נוסף של הרצון לעלות לארץ ישראל.
נפתלי, איילה שלוחה, מיהר לעלות ציונה לבדו. בן 15 עזב את בית ההורים, הגיע ארצה והצטרף לקבוצת עליית הנוער במושב שדה יעקב, שם הכשיר את עצמו לקראת הקמת קיבוץ בארץ ישראל. יחד עם חבריו יסד את קבוצת "אמונים" שבנחלת יהודה.
ימים קשים היו אלו. הפרנסה בדוחק, ונפתלי - איילה שלוחה - נשלח לחפש עבודה בכל מקום שימצא. הוא עבד בפרדסים עבודה פיזית קשה. עבד במפעל לייצור גומי בו איבד אחת מאצבעותיו, והיה שליח של הקבוצה בנקודות חשובות - חבר מועצת סניף הפועל המזרחי בראשון לציון, סדרן עבודה, רכז קניות וגזבר. היה מזכיר חוץ, שליח ומחבר בין הקבוצה למוסדות השונים של המדינה שבדרך: ההסתדרות, הסוכנות, הקיבוץ הדתי ועוד.
שנים המתינו נפתלי וחבריו לעלייה על הקרקע ובינתיים הקים את ביתו יחד עם רחל אשתו, ובחולות נחלת יהודה נולד בנם הבכור איתן. כשייסדו את קבוצת עין הנצי"ב היו אלה ימים של עשייה גדולה בצד קשיים גדולים, ונפתלי שוב שלוח הקבוצה - יוצא כל יום ראשון מהבית וחוזר רק בחמישי. אחר כך באו ימים טובים יותר של צמיחה והתפתחות הקבוצה כולה, ימים בהם עבד נפתלי בלול ובמטע. לאחר שנים רבות בהן עבד במשקי בית שאן ובמפעלים האזוריים חזר לעבוד בבית, בדואר ישראל, עבודה הקרובה לתחביבו - איסוף בולים.
מבקשים אנו מנפתלי: היה נא שליח ומליץ יושר עבור משפחתך וחבריך.
יהא זכרך ברוך.
עשהאל פשחור
(מתוך ההספד)
