תיאה נולדה בהמבורג שבגרמניה כבת יחידה להורים שהשתייכו לקהילה האורתודוקסית המשכילה. בזיכרונות ילדותה אידיליה משפחתית וערבי נגינה משותפים. תיאה שלמדה בבית ספר יהודי בעל צביון קפדני, הביעה את רצונה להצטרף לתנועת נוער. הדבר עורר התנגדות, אך לאחר ויכוחים השלימו ההורים עם הצטרפותה לנוער בח"ד. עם עליית הנאצים לשלטון עברה תיאה לבית ספר מקצועי - יהודי שם למדה תפירה וגזירה. בשנה השנייה ללימודיה, נגדעו תכניותיה ולמרות הרצון לעלות לארץ ישראל היא נאלצה להגר לאנגליה. הפרידה מההורים ליד רציף הרכבת הייתה מחזה מעורר רחמים. תיאה עבדה בתפירת מדי צבא בריטיים, והייתה מגויסת למשמר האזרחי. הוריה הצליחו להגיע להולנד, ומשם לאנגליה חודש לפני פרוץ המלחמה. בשנת 1946 עזבה תיאה את בית הוריה, והצטרפה להכשרה החקלאית של בח"ד באנגליה, שם התהדק הקשר עם שמעון, ושנה לאחר מכן נישאו השניים. זו הייתה התקופה המאושרת בחייהם. במרץ 1950 הם עלו ארצה לקבוצת לביא, שהייתה אז בתחילת דרכה. הם גרו באוהל בתנאים קשים ביותר, אך אלה לא העיבו על האידיאליזם ותחושת האושר שבהקמת מדינה. על רקע ויכוח בנושא לינת הילדים וחדר האוכל המשותף עזבו תיאה ושמעון למושב השיתופי משואות יצחק. שבע שנים מאז הגעתם ארצה זכו הזוג ברודי יחד עם שני בניהם, אמנון ואלחנן, לחנוך את ביתם החדש והאושר לא ידע גבול. תיאה עבדה במשך שנים במחסן הבגדים, בעזרה הדדית, בצרכניה, בעלבד ולבסוף בבית היוצר. למרות המכה הקשה עם מותו של שמעון, התאוששה תיאה והשקיעה במשנה מרץ במלאכת יד ויצירה. היו לה תמיד הופעה אצילית ומטופחת, ונימוסים ללא דופי. היא הקפידה לבקר בבתי קשישים וחולים ולסייע בהחלמתם וגאוותה הגדולה הייתה במשפחתה – בבניה, אמנון ואלחנן, שנשארו לצידה במשק ובכלותיה, נכדיה וניניה.
נזכור את תיאה שבחייה הארוכים הייתה מופת של מסירות ונאמנות לעמה, לחברי המשק ולמשפחתה. נזכור אותה כאשה חייכנית, מטופחת שבאישיותה ובמעשייה
תרמת לעיצובו הסגולי של משקינו.
יהא זכרה ברוך.
דב גוטליב (מתוך ההספד)
