אמא נולדה בוורשה ועלתה לארץ בגיל 12 עם משפחתה, ארבע שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. המשפחה התגוררה בתל אביב, שם הצטרפה אמא לבני עקיבא ולאחר שנים מספר הגיעה עם הגרעין התורני לטירת צבי לתקופת הכשרה. בטירת צבי פגשה את אבא ז"ל, דוד גולדשמידט, "הפה". יחד הם הגיעו לקבוצת "עלומים", שם נישאו ב-1944, שם נולדו בנותיהם ברוריה ושושי, ומשם עברו לאחר מלחמת השחרור לסעד. ב"עלומים" עסקה אמא בטיפול בחולים ולכן נשלחה לקורס חובשות ולהשתלמות בחדר לידה. לימים הפכה להיות האחות של הקיבוץ וכן מומחית ללידות המתרחשות בבית. שנים רבות עבדה אמא במרפאה, לאחר מכן גם בטיפול בתינוקות ובפעוטים, ולבסוף בתפירה לילדי הקיבוץ.
אמא ואבא ז"ל הרבו לאמץ בודדים שהגיעו לסעד בהכשרות ובאולפנים. כולם הפכו להיות בני משפחה המלווים אותנו בשמחות וברגעים קשים עד היום.
כל דבר עשתה אמא במסירות ובנאמנות. כאשר נולדנו, כל כך רצתה להתמסר לגידול שלנו, וסבלה קשות מכך שהייתה צריכה להשכיב אותנו בלילות בבית הילדים. קרועה הייתה בין אהבתה לאבא, הקיבוצניק האולטימטיבי, לבין רצונה להיות אמא טובה שבנותיה סמוכות אליה בלילות.
אבל לא רק בנו טיפלה במסירות ובדאגה: כך טיפלה בחולים כאחות במרפאה, או כמיילדת בית בעת הצורך, כך טיפלה בקבוצות הפעוטים שלה, כך תפרה שנים רבות שמלות יפיפיות ובגדי ילדים מוקפדים עד לתפר האחרון, כך קישטה את חדר האוכל לכבוד שבת ולפני כל חג בסידורי פרחים מרהיבים.
אנו - הבנות, הנכדים והנינים - זכינו לטיפולה המסור והמפנק גם כילדות וגם כאימהות ואפילו כסבתות. את הבגדים שתפרה לילדיי-נכדיה, זכו ללבוש גם הנינים הראשונים.
כולנו ירשנו מאמא את הרגישות לאמנות, יופי ואסתטיקה: אמא נהנתה ממוזיקה יפה, ציירה יפה, ידעה להתלבש יפה, לערוך שולחן וכמובן לסדר פרחים. זה עבר אצלנו במשפחה גם לנכדים. לא במקרה יש לנו במשפחה גם מעצבת גרפית וגם מעצבת אופנה, ויש כבר נינות שמתעניינות בעיצוב...
יהי זכרה ברוך.
ברוריה מכמן
