חברנו גדליה,
שנים רבות חיית בינינו, מרודגס ועד היום, יותר מכל חבר ביבנה. כל כך הרבה סיפורים סיפרת לנו, יקצר המצע מלספר כאן את כולם.
נולדת בליבורנו שבאיטליה, למדת בבית הספר היסודי של הקהילה היהודית, אחר כך בבית ספר תיכון כללי, ובגיל 22 התחלת את לימודי ההנדסה באוניברסיטת פיזה, כשברקע אווירה פשיסטית, חוקים אנטישמיים והוצאת כל הפרופסורים היהודים מהאוניברסיטאות. את השנה החמישית והאחרונה לא סיימת. שבוע לפני פרוץ המלחמה, עלית על האנייה הראשונה שהזדמנה, ומכאן החל הרומן שלך עם רודגס וקבוצת יבנה. סיפורך הוא מרכיב חשוב וצבעוני בסיפורה של הקבוצה.
כשהגעת לרודגס עמדת בכבוד במבחן הקבלה - ניקוי השירותים הציבוריים. כעבור שנה הבאת לרודגס את עדה בן זמרה, בחירת לבבך עוד מליבורנו. בעלייה לקבוצת יבנה, נמנית על קבוצת הבניין בראשותו של ברוך כהנא ז"ל. בניתם את מגדל המים, את הבתים הראשונים, את תחנת הגפירים ואת היסודות לצריף חדר האוכל. אבל אתה, גדליה, התעקשת לעבוד במקצוע שלמדת והפכת לטרקטוריסט בשדות יבנה. במלחמת השחרור פיקדת על עמדה בגזרה הדרום-מערבית, אל מול פני המצרים אשר חונים בגשר עד-הלום, וכשמדינת ישראל קמה, המשכת לחרוש ולקצור עוד שנים רבות בשדות יבנה ובשדות הנגב. המשפחה גדלה ולאחר שנולד הילד השלישי, עברתם מה"ליפט" לשיכון ותיקים. בהמשך היית נהג בשירות המדגרה, והפכת למורה המיתולוגי למלאכה. מאוחר יותר הצטרפת לענף החשמלייה שם מצאת את תלמידיך בעבר ומנהליך בהווה.
עם לכתך מסתיימת לה תקופה. דור המייסדים הולך ונעלם. לא נשכח את הקהילה האיטלקית שהיית חלק ממנה, ושתרמה את תרומתה הייחודית בתרבות, ברוח ובמעש. לא נשכח את גדליה המהנדס, המסריט, הצלם, איש התרבות, שעד לפני כמה חודשים לא החסיר אף הרצאה והקפיד לתקן את טעויות המרצה, לא משנה אם זו הרצאה באמנות, בארכיטקטורה או בניין. חבל על דאבדין.
יהי זכרך ברוך.
דני הרץ
