אבא יקר,
חייך היו מלאים בעשייה ובנייה. נולדת בכפר קטן בהונגריה, לפני כתשעים שנה, וכנער צעיר חווית את השואה הנוראה כאשר עבדת במחנות העבודה בכפייה. שם גם איבדת את הוריך ואחיותיך.
מיד אחרי המלחמה עלית לארץ ביחד עם אמא, ובלהט ציוני נרתמתם להקמת המדינה בעלותכם להקים את משואות יצחק בגוש עציון. לאחר נפילת הגוש והחזרה מהשבי, התיישבתם כאן באזור שפיר.
כל חייך היית חקלאי ולא רק בתור עיסוק, אלא ראית בזה ייעוד - לחרוש עוד תלם בארץ ישראל, ולקצור את החיטה שגדלה בשדות. אנחנו כילדים תמיד אהבנו לבקר אותך בעבודה ולהרוויח סיבוב על הקומביין (בלי מיזוג) או על הקטפת. יחד עם עבודתך הקשה לא חדלת מהתמדה בלימוד התורה עד יומך האחרון.
במסגרות שונות, ובמיוחד בשיעור הקבוע של לוזר ז"ל. התמדת גם בתפילות - שלוש פעמים ביום, לא פספסת אף תפילה. הקפדת גם להקדים ולהדליק את הנרות בחנוכה לפני התפילה, ולהכין ערבות בסוכות. גם את מקצועות החול לא זנחת, ולמרות שלמדת באופן מסודר רק שש כיתות, השלמת את השכלתך בלימוד עצמי באנגלית, חשבון ועברית. הקפדת לדבר רק בעברית ולתקן הרבה שטעו או לא ידעו פירושן של מילים.
זכור לי כי ביתנו היה משמש מרכז לכל המשפחה המורחבת שהייתה מתאספת בחגים ובחופשות, נהנית מהכנסת האורחים, מהעוגות של אמא והחידודים של אבא. בגיל יחסית צעיר אמא חלתה ואתה טיפלת בה במסירות אין קץ, אולם לצערנו היא נפטרה והיא רק בת 54. לאחר זמן לא רב מצאת נחמה ונשאת לאישה את שרה שליט"א. החיבור ביניכם היווה שילוב של שתי משפחות שהתחברו למשפחה אחת גדולה ואוהבת, ללא הבדלים בין ילד זה לאחר. יחד עם שרה חזרת לפעילות שאהבת - טיולים ברחבי הארץ עם חברים, וארגון הכיבוד ללומדי הכולל. הייתה זו זוגיות מופלאה שכדאי ללמוד ממנה.
נוח בשלום בין רגבי אדמת ארץ ישראל.
חגי הרטוב
