אבא נולד בשכונת אחוזה שבחיפה. כשהיה בן שנתיים עבר עם הוריו, שרצו לממש את חלום החיים החקלאיים בישראל, לכפר חסידים. מגיל צעיר התייצב לעבודה במשק, ובן 8 כבר היה "החולב". בשנות התיכון למד בישיבת כפר הרוא"ה, ובשנת תש"ז הצטרף לגרעין ה' של בני עקיבא שהקים את עין צורים בגוש עציון. בימי ההקמה הראשונים אלתר תיקונים שונים "בחוט ברזל, כמו מושבניק", ושם זכה לכינויו.
ביום בו הוכרזה המדינה נלקח יחד עם חבריו הלוחמים לשבי. כשחזרו הקימו את קיבוץ עין צורים בשפלת שפיר. אבא נמצא תמיד בחוד העשייה, שנים רבות כמרכז המשק.
לאחר מלחמת ששת הימים נקרא אבא על ידי הקיבוץ הדתי לסייע בהקמת כפר עציון, ושהה שם ימים ולילות. לאחר מכן סייע בהקמת ראש צורים ומגדל עוז וטיפל בקיבוצים הצעירים של התנועה.
אבא היה מחלוצי ענף הכותנה בארץ. בראשית שנות ה-80, כשהתפיסה הרווחת הייתה שיש לקצר ככל האפשר את הזמן בין קטיף הכותנה לניפוטה, התנה אבא את כניסתו לניהול המנפטה באי-עבודה בשבת. אחר כך למד שכך גם נכון לה, לכותנה, ואין צורך למהר בניפוט. בעקבות גילוי זה הפסיקו כל המנפטות לעבוד בשבת. אבא היה גאה בכך מאוד. אבא היה איש מלא אמונה, ובד בבד עם עיסוקיו הרבים לא החסיר "דף יומי" והשתדל להשתתף בכמה שיותר שיעורים עד יומו האחרון.
במחצית שנות ה-80 הצטרף לתנועת "אמנה", במסגרתה סייע בהקמת היישובים החקלאיים בדרום הר חברון, וכן סייע ליישובי גוש קטיף. אבא ראה עצמו חייל בצבא שמטרתו להלביש את הארץ בחום וירוק של תלמים חרושים ושל שדות ומטעים מוריקים. בספר המשפחתי סיכם את מסלול חייו במילים: "אני חש שא-לוהים ממלא אותי באנרגיה, ואני גאה בתרומתי לבניית מדינת ישראל ויישוביה".
אבא היה איש ישר דרך, שתוכו כברו, איש חזון ומעשה, על קברו נכתב הפסוק: "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כח, יב), ללמדך שעמידה איתנה ויציבה על האדמה מאפשרת להגיע גם לשמים.
יהי זכרו ברוך
המשפחה
