מוישל'ה, ידידי היקר מכפר הנוער הדתי. לא העליתי על דעתי שאני אצטרך להספיד אותך...
נולדת בעיירה נריוב בגליציה המזרחית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נדדה משפחתך מגטו לגטו, ואתה לקחת חלק במלחמת הפרטיזנים. כנער עברת באותן השנים אסון אחרי אסון. כמעט כל בני משפחתך נרצחו, וכשנכבש האזור על ידי הצבא הרוסי הובאת למוסד ילדים בעיר לבוב, אשר בשבילך היה אחת התחנות הרבות בדרכך לארץ ישראל.
בשלהי 1946 הפלגת מאיטליה באונייה "פלמ"ח" לארץ ישראל, אך האונייה גורשה לקפריסין, שם שהית עד מאי 1947. בגיל 15 הגעת לכפר הנוער הדתי. כעבור שנתיים, במסגרת גרעין קיבוצי, הגעת לשלוחות וכעבור כמה שנים נשאת לאשה את רחל הופמן, תבדל"א, אף היא ניצולת שואה, ויחד הקמתם משפחה חמה לתפארת ונולדו לכם שלושת הילדים: מנחם, איתן ומיכל.
איש עבודה היית, מוישל'ה. בענף גידול הירקות היית המוביל, המומחה לכל דורש. תקופה זו הייתה תקופה של פריחה עבורך, ולא פחות עבורנו. עד מהרה נבחרת לתפקיד מרכז משק וגם אחרי כהונתך המשכת לתרום מניסיונך העשיר, והשתתפת בוועדות כלכליות שונות. זאת ועוד. כמחצית חייך בשלוחות היית איש הנהלת חשבונות, ובעיקר תמחירן. המשכת לתרום לשלוחות את כל-כולך ואת כל ניסיונך שצברת - והכול למען הכלל. היית הראשון שפתחת את חדרי המשרדים ואחרון שכיבה את האור. בהיות דירתנו מאחורי חדר עבודתך, פעמים אין-ספור ראינו בלילות חשמל דולק במשרדך.
מויש'לה שלנו, איש משפחה מובהק היית. ילדיך ונכדיך גרמו לך תמיד אושר ושמחה. אשתך רחל היקרה הייתה לאורך כל שנות נישואיכם, האושר שלך. שררה ביניכם אהבה רבה, אהבה למופת. אנו מאחלים לרחל שלך רפואה שלמה, ושייתן לה הקב"ה בריאות וכוחות להתגבר על כאב הפרידה ממך. ולילדיך - מנחם, איתן ומיכל - שה' ינחמכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
משה פורת
(מתוך ההספד)
