אמא היקרה,
לב טהור ברא לך א-לוהים, ורחום מאין-כמותו. היית כולך נתינה, נתת ונתת ונתת, רק חשבת שאין לך זכות לקבל... מטרותייך בחיים היו תמיד טהורות וטובות. ויתרת על טיולים בחו״ל ועל הנאות שונות כדי לעזור לנו, הבנות המתמודדות עם החיים מחוץ לקיבוץ. במשך תקופה ארוכה ביקרת אותנו בכל שבוע, הבאת לנו גזר וביצים ועוד מיני מטעמים ותבשילים המיוחדים לכישרונותייך הברוכים בבישול, וגם בלונים, כדי לשמח את הילדים והנכדים. על כך הוספת מפרי ידייך, מיני סריגה של בובות נפלאות, אהילים, מיני שמיכות וסוודרים, גרביים וחליפות לתינוקות.
במשך תקופה ארוכה זכית לקיים מצוות כיבוד הורים על הצד הטוב ביותר. בכל שבוע באת לסבא ז״ל ובישלת לו מאכלים שיספיקו לכל הימים, כמיטב מומחיותך.
הקרבת עצמך למעננו ולמען אבא, שיחיה, במסירות אין-קץ לאורך שנים. פשוט נהנית לתת, גם כשהיה לך קשה, מתוך המחויבות הזו, לארגן הכול, שיהיה מושלם. תמיד היית זו שנושאת בעול.
לא כולם יודעים, אך את היית אופטימית. האמנת וקיווית שיהיה בסדר. מבחינתך לא הייתה שום אפשרות שלא יהיה בסדר. כך גם הסתיימו השיחות איתך: ״טוב, יהיה בסדר״. גם כשידעת שְכול, המשכת להקרין חיוניות, ולו רק בשביל אבא היקר. האמנת שאם צריך - אפשר לפעול ולשמוח גם כשקשה. מבחינה זו, חייך היו חיים מתוקים, חיים של תקווה אין-סופית לטוב: ״אני כבר אסתדר, יהיה בסדר, בסוף יהיה בסדר״.
היית זקנה-צעירה כזו, אשה-אגדה, בעלת מרץ בלתי נדלה שמעולם לא בא על סיפוקו, עם רוח צעירה שאי אפשר לרפא. קיבלנו ממך כולנו את האופטימיות ואת החיוּת, אולי אפילו ילדותיות - במובן החיובי של המילה - וגם את האמונה והביטחון שיהיה טוב. זכינו להקים בתים שמחים ושוקקים, טובים ומלאי חיים. חיים שיש בהם מרץ ושמחה של קדושת התורה והארץ.
אמא יקרה, אנו לוקחים איתנו את הגישה החיובית שהורשת לנו, לוקחים את שמחת החיים המחודשת שלך, ואת התקווה לאושר.
יהי זכרך ברוך.
בתך,
יהודית ויידן
