מייקל נולד בברלין. עוד לפני ליל הבדולח נשלח לאנגליה שם סיים את בית הספר התיכון והחל בלימודים גבוהים, אך הפעילות בהכשרה של בח"ד עמדה בראש מעייניו והוא עזב את לימודיו. ב-1946 עלה כמעפיל באונייה ״יגור״, שהייתה הראשונה שגורשה לקפריסין.
לאחר כחצי שנה בקפריסין, עלה ארצה והצטרף להכשרה בקבוצת יבנה, שם הכיר את מריון. במלחמת השחרור לחם בנגב והיה בתגבורת שנשלחה לקיבוץ נגבה. בתום מלחמת השחרור, הקימו חברי ההכשרה את קיבוץ לביא. מיכאל ומריון היו בין מייסדיו, והזוג הראשון שהתחתן בלביא.
מיכאל היה שתקן גדול. הוא בלט בחוכמתו וחריפותו, ואף יותר מכך בצניעותו וענוונותו. מיכאל התמיד בקביעת עתים לתורה. ִ הידע הרב והיכולת האנליטית שלו ה ִ פרו את כל הלומדים עמו. על אנשים שכמותו נטבע המושג ״תלמיד חכם חלוץ״. תורה ועבודה, קדושה וחול, היו אצלו מעורבים זה בזה. כשם שאהב את התורה, התמסר כל-כולו לעבודה במטע. מיכאל הביא את תורת המטעים לרמה גבוהה. הוא היטיב לגזום ולעצב את העצים וכך לשפר את איכות הפרי וכמותו. יחד עם עמיתיו לענף פיתח שיטות גיזום ייחודיות שהשאירו את מטע האגסים צעיר ופורה במשך עשרות שנים. הייתה לו גם מומחיות לקבוע את מועד הקטיף הרצוי של כל חלקה וחלקה, על מנת להשיג איכות וגודל מיטביים.
מיכאל היה בעל תביעות מוסריות גבוהות. צורת החיים שבה בחרו מיכאל ז״ל ומריון, תבדל"א, הייתה צנועה ופשוטה עד כדי סגפנות. משפחה למופת העמידו, וזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובעבודה, וגם נינים רבים, ב"ה (מחשש לעין הרע לא נספרם, אך יותר ממאה יש להם).
ליווינו את מיכאל למנוחות קרוב למטעים שכה אהב, בשירה חרישית: ״באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל״.
נוח בשלום על משכבך, כי אכן באה מנוחה ליגע.
תהא נפשו צרורה בצרור החיים.
משה גולד (מתוך ההספד)
